בשנת 1943 , אחרי שנתגלו מים בבאר בית אלפא א' , נדרש לבנות בריכה לידה עבור מי השתייה ומי החצר , ובעיקר לשם שמירת לחץ קבוע באזור המגורים ואבטחת ספיקה קבועה ואמינה לכל הזמן. בכל משקי המישור נבנו לשם כך מגדלי מים בנפח 50 עד 100 מ"ק, בגובה של כ- 15 מ' ליצירת לחץ קבוע של 1.5 אטמ. שהתאימו לצורכי שתייה ומקלחת, והשקיה של עצים וגינות בתעלות. אבל בבית אלפא הוחלט לבנות בריכה "גדולה" בנפח ל 250 מ"ק, במקום הכי גבוה של מדרון ההר, על פני הקרקע. את הבריכה תכנן שמחה בלאס, המהנדס של האגודה ושל המוביל הארצי. הבריכה נבנתה מבטון למרות הקושי הגדול בהשגת מלט וברזל בתקופת המלחמה, והיציקה הייתה ללא הפסקה, למנוע "תפרי" התייבשות וסדקי נזילה. ואמנם היום אחרי 62 שנה אין כל נזילות וסדקים ,והבריכה עדיין מתפקדת. כאשר המים העוברים דרכה ביום הם פי 8 מהנפח שלה. והיינו רוצים שהיא תהיה בנפח כפול, כמו במשקים אחרים בגודל שלנו. הבריכה הזאת הייתה מקבלת את מי השאיבה מהבארות והיה צינור עודפים שנשפך ממנה לצינור שעבר דרך החצר לכיוון תעלת F , שם היה מפל הצ'פולט למדידת הכמות ומשם לבריכת העפר ולשדות.