קידוח הבאר נעשה ע"י מקדח הכולל צינור חלול עם "סכינים", התלוי על מנוף ומסתובב ע"י מנוע המקדח. כאשר מתמלא הצינור בחומר הקידוח, עולה המכשיר לפני הקרקע ונפתח לפריקת החומר מחוץ לקידוח וסילוקו. הקידוח יכול להגיע לעומקים של מאות מטרים. כאשר נתקלים בסלע, מוחלף המקדח לסכין מותאם לסלע, וסילוק עודפי החומר נשטף ע"י זרמי מים המוחדרים לקידוח מלמעלה. עם התקדמות העומק, מוחדר צינור לחור הקידוח למנוע מפולות והתמוטטות בזמן העבודה. כאש מגיעים למים בשכבת הסלע, קודחים עוד כמה עשרות מטרים, ליצירת מרווח שאיבה והנמכת פני המים כך, שמי התהום יחדרו ויזרמו לקידוח. אחרי שאיבת הניסיון נקבע גודל המשאבה הנדרשת והמנוע. משאבת הבאר נמצאת תמיד בתחתית הבאר ודוחפת את המים למעלה, המנוע בד"כ נמצא למעלה, בפי הבאר ואת הסיבוב למשאבה הוא מעביר ע"י קרדן ארוך המורכב מפרקים ועובר בתוך צינור הסניקה. בשנים האחרונות עברו למשאבות "טבולות" בבארות, בהן גם המנוע נמצא למטה, צמוד למשאבה. וצינור הסניקה חפשי. סידור זה זול יותר ונוח לטיפול. למרות שקידוחים ובארות הם השקעה כספית מאד גבוהה, העיזה האגודה לקדוח עשרות קידוחים שמתוכם היו קידוחי אכזב רבים, שלא היו בהם מספיק מים להצדיק את עלות השאיבה. אבל אלמלא היו קודחים, לא היו מוצאים את הבארות הטובות, מהם אנו מקבלים את מכסות המים שלנו.