קידוח באר בעומק של עשרות מטרים הוא פרוייקט יקר גם היום, לא כל שכן בשנות השלושים, לפני 70 שנה האמצעים היו מאד פרימיטיביים והקידוח נעשה בידיים כאשר יש לסובב מקדח כבד , שיורד למטה, ולהוציא כל פעם את המקדח עם החומר החפור למעלה ולרוקן אותו בחוץ, ושוב להוריד לקידוח הבא. מקום הקידוח נקבע לפי נתונים שונים: שיהיה קרוב למשק, באדמה לא קשה, והעיקר שיהיו מי תהום בתוך שכבה שתוליך את המים בקלות, כלומר בשכבת אבנים חדירה. באותה עת לא היו קידוחי ניסיון ולא היו נתונים על שכבות הקרקע בבית אלפא. סיפרו לי שהמומחה לבארות היה הולך עם ענף של עץ רענן בידו, ובמקום שהענף היה מתנועע , או רועד בידו היה תוקע את יתד הסימון לקידוח. בשיטה דומה ניתן לגלות צינורות מים הקיימים מתחת לקרקע- כאשר מחזיקים שני ברזלים מכופפים ועוברים במקום המשוער, הקצוות שלהם מתקרבים פתאום, כאשר עוברים מעל הצינור. עד היום אני שומר על שני ברזלים מכופפים לצורך זה. הקידוחים הראשונים היו במדרון השפך של הגלבוע, במרחק של כמה מאות מטרים מקו השבר של הגלבוע, אבל הקידוחים הכזיבו, ורק הקידוחים שהיו ממש דבוקים לקו השבר ברגלי ההר הצליחו ובהם היו המים.