בפי הערבים נקרא המעיין "אל-סחינה" שפירושו בערבית "ה-חם", על שם מימי המעיין החמים 28 מעלות ויותר. המעיין נבע מתוך מערה קטנה בין הסלעים ומשם הייתה תעלה בנויה שהובילה לבריכה קטנה מבטון, כ- 5 מ' X 6 מ' בעומק של כ 70 ס"מ. במרחק של כמה מטרים ממנה היו עוד שתי בריכות קטנות שהמים נבעו מקרקעיתם, כמו גם מקרקעית הבריכה הראשונה. מהנביעות הללו המשיכה תעלה בנויה שבימי קדם הופנתה להשקיית שטחי העמק באזור שצפונה מהמעיין ועד תל זוהרה העתיק. לפי סקר מעיינות, שנערך ב 1934 על אזור העמק המזרחי ובית שאן, הייתה שפיעת המעיין 615 מ"ק לשעה. במפת פ. רוטנברג משנת 1921 , לפני שהייתה התיישבות בעמק, מסומנת תעלה בנויה קיימת, שמובילה מהסחנה הקטנה ישר לכיוון הגלוד, בדיוק בתוואי תעלת הניקוז היום, התעלה הזאת הייתה גבול המפה וגם הגבול הטבעי של האדמות שנרכשו אז ע"י הקק"ל. רק אחרי 15 שנה, בשנת 1936 פרצה ההתיישבות היהודית את הגבול הזה. בהמשך התעלה היה אקבדוקט, (תעלה מבטון שנבנתה על עמודים) שהעבירה את המים מעל נחל חרוד להשקיית שדות גם מעברו השני. לא ידוע לי מי בנה את התעלה הזאת. בשנות הארבעים, חודשה התעלה מאבני בזלת והובילה את המים לבריכות הדגים של שדה נחום. המים המשיכו לנבוע עד שנות השישים, כשנקדחה באר ד' של אגודת המים ובה נמצאו מים רבים. פני מי התהום ירדו אל מתחת לפני הקרקע ואז יבש המעין. מקור המים של ה"סחנה הקטנה" עמוק מאוד. המים עולים בלחץ ממאגר הנמצא בעומק של מאות או אלפי מטרים. מים אלו, הנקראים "פוסיליים" - קבורים, עולים בלחץ ארטזי, בדומה לחמי געש או חמי יואב, שבהם חיפשו נפט. אצלנו הם מתפשטים בכל האזור מתחת לפני הקרקע ומתערבבים במי התהום. המים העולים באפיק ניצב של דרדרת אבנים נקבובית, הם חמים ומאד מליחים. רוב המים העולים גולשים באפיקים התת-קרקעיים מזרחה לאסי -"הסחנה הגדולה" וחלק גולש מערבה, לבארות המליחות של האגודה. המפלס של מי התהום בכל האזור הנ"ל הוא 100 - מתחת לפני הים, שזה גובה פני הסכר באסי - גן השלושה, ואילו המוצא הטבעי של הסחנה הקטנה היה 97 - , שלושה מ' גבוה יותר. בשנת 1991 הייתה השנה הגשומה ביותר בתולדות בית אלפא ואז עלו פני מי התהום והסחנה הקטנה התחילה לזרום והגיע לספיקה של יותר מ 230 מק"ש וזרמה במשך כשנה וחצי. אנחנו שאבנו את המים למאגר שלנו, ואף הצלחנו לקבל מנציבות המים רישיון הפקה למים אלו, בתנאי שהם זורמים בעצמם, ללא שאיבתם מעומק.