הריחנייה היא קבוצת נביעות שנבעו ישירות מהקרקע, שלא מתוך מערה או סלע , אלא מתוך אזור של מצבורי אבנים שדרכם חלחלו ועלו מים מעומק. תופעה זאת חוזרת במקומות רבים. האזור שבו נבעו המים השתרע על כ 10 דונם והיו בו כ- 15 נביעות. גם לרגלי גבעת שיך - חסן (ליד תל יוסף הישנה), היה מעיין קטן שהצטרף לנביעות הריחנייה. מי הריחנייה זרמו באופן טבעי לביצות העמק בדומה למי נחל חרוד. אבל במפות העתיקות וכן בשטח המחנה של בית אלפא וחפצי בה, נמצאו בזמן ההתיישבות, תעלות מים שנחפרו בימים קדומים ומהן השקו את השדות המועטים שהיו במדרונות הגלבוע. באזור של הפרדסים שלנו נמצאו שיחים של כותנה בשנת 1922 שהושקו מתעלה כזאת, תעלת העפר העתיקה הזרימה מי השקיה בשיפוע מתון שנים רבות, גרמה לאדמה שבסביבתה להיות אטומה. כך היו לנו בעיות ניקוז באזור הפרדסים שאותן פתרו באמצעות חפירת תעלות ניקוז וצינורות חרס שחלקם נמצאים עד היום בשטח. את עבודת הניקוז הזאת ביצעו בפועל אנשי תל עמל הראשונים , כאשר הם חנו בשטח באחר כך בנו למוסד. וזאת לפני עלייתם לקרקע ב 1936. תעלת F הידועה, הובילה חלק ממי הנביעות של הריחנייה, אחרי הסדרתם, בשיפוע של 1/1000 להשקיית שטחי בית אלפא, התעלה הובילה כ- 100 מק"ש לשני הקיבוצים, במשך כ-20 שנה. ממעיין הריחנייה הוביל גם ערוץ ואדי עמוק, שעבר דרומית לנחל חרוד וסמוך לגדר הצפונית של המוסד. ישראל זמיר ואריה אהרוני מספרים, שבשנת 1950, היו גשמים עזים והואדי הזה זרם בכל עוצמתו, והם נעזרו בחבלים בשביל לחצות את הואדי השוצף בדרך הביתה מהבריכות. במקום הואדי העמוק, הסדירה רשות הניקוז בשנות השישים את הניקוז בתעלה מוסדרת שנקראת "התעלה הדרומית", בהליך החפירה של התעלה החדשה כוסה הואדי העמוק ויושרו השטחים הסמוכים. השטחים הסמוכים לתעלה הזאת נקראים עד היום בפינו "שטחי הריחנייה". בשנות השמונים נקדחו ע"י אגודת המים בארות חדשות, ברגל ההר, מעל הנביעות הישנות ונמצאו בהם מים רבים , הנביעות העתיקות התייבשו.