אפשר להתחיל את הסיפור, מהמקום שממנו שתו תושבי בית אלפא הקדומים ביותר, לפני יותר מ-1500 שנה .  בור המים ליד ואדי קקאו, שנשמר עד היום בגן היפני. הבור הזה התמלא כל חורף ממי הואדי,  שהוטו באמצעות תעלת הטיה קטנה, שנחצבה בסלע ונבנתה במלט וזרמו לבור החצוב והמטויח עד שהתמלא. ובמשך כל הקיץ היו משלשלים דלי קשור בחבל ומעלים את המים לשתייה ורחצה. שיטת בורות המים שהתמלאו ממי הגשם, התקיימה אלפי שנים בכל הכפרים והערים; בארץ וקיימת עד היום גם בירושלים. השיטה הזאת הייתה נהוגה בעיקר באזורים הרריים ובשטחי סלעים, כולל מבצרים כמו מצדה ומבצרי הצלבנים. מי הבורות אף פעם לא היו נקיים , הבוץ שקע בתוכם לקרקעית, היו בתוכם שרצים, אבל הם היו קרים תמיד ומתוקים כמו מי גשם.