נציב קבילות הציבור

לפני כשנתיים קיבלה על עצמה רבקה גולדנברג תפקיד של "רכזת רווחה", בלי שהוגדר בפניה במה מדובר. עם הזמן יצקה בו תוכן וקבעה שיטה, והיום אפשר רק לשאול: איך לא חשבנו על כך לפני כן?

כאשר יצאתי לפנסיה מעבודתי בחינוך לפני מספר שנים, נזכרת רבקה גולדנברג, היה לי ברור שארצה למלא תפקיד חברתי כלשהו בקיבוץ. עד אז הייתי שקועה ועסוקה בנושאים הקשורים לחינוך, ולא היה לי זמן להשתלב בפעילות בקיבוץ. ניגשתי תחילה למכרז על תפקיד "רכזת שיקום", וכאשר נשאלתי מדוע אני מעוניינת בתפקיד, השבתי שאני רוצה לתרום ולהרחיב את התמצאותי בתחומים נוספים. בתפקיד זכתה אז יהודית זיידנברג, איתה אני מרבה לשתף פעולה, משום שיש קשר הדוק בין התחומים בהם אנו עוסקות. כעבור זמן התפרסם מכרז לתפקיד "רכזת רווחה", ניגשתי אליו וזכיתי בו. איני יודעת מי בדיוק יזם את הקמת הגוף הזה ? "ועדת רווחה" ? אך הבנתי שהדבר נבע ממחשבה שבעקבות השינוי יתעוררו בעיות שונות אצל חברים וצריכה להיות כתובת שאליה יפנו בבעיות ? אם כי איש לא ידע אילו בעיות ומה תהיינה הפניות ? והגוף הזה יצטרך לטפל בבעיות ולתת להן תשובות. רק כאשר נכנסתי לתפקיד אקט אכזרי יותר ומחייב הסקת מסקנות, יותר מאשר שיפור התיפקודולמדתי את פרטי מודל השינוי, למדתי שישנם נושאים לא מעטים שלא נסגרו היטב ב"חוברת הצהובה" ולא הוגדרו עד הסוף.

- האם מי שמינה אותך, הבהיר לך מה מצפים שתעשי? איזה מנדאט קיבלת?

לא נאמרו לי דברים כאלה, והינחו אותי: תבני את התפקיד לפני הבנתך, המציאות תקבע לך את סדר היום. למעשה, עוד היום אני עדיין בונה את התפקיד, משום  שבכל פעם נוסף נושא חדש שיש לטפל בו. בעלי תפקידים בכירים נעזרים בי בעניינים שונים, בעיקר היכן שנדרשת הסברה וניהול משא-ומתן רגיש וממושך. למשל, בעת שאנשים, בדרך כלל מבוגרים, מתבקשים לעבור לבית הסיעודי, וכעבור זמן, כאשר מתברר כי ישהו במקום עוד זמן רב - ולפיכך יצטרכו לוותר על דירת הקבע שלהם - אני נכנסת לתמונה, מסבירה להם את החלטות הקיבוץ ואת המדיניות בנושא ומנסה להביא את המהלך לסיום טוב וברוח טובה.כך גם בנושא של טיפול בבעלי חוב כלפי הקיבוץ, מהלך שהמזכירות יזמה לאחרונה,  ביקשו ממני להיות מעורבת ונעניתי ברצון.

 

- למי המחויבות העיקרית שלך? למימסד או לחברים?

גם וגם, אבל קודם כל לחברים שפונים אליי, מעלים בעיות או צרכים, ומבקשים שאפעל למענם ואייצג אותם. נבחרתי להיות חברה במזכירות. אני חושבת שנחוץ וחשוב לכל חבר קיבוץ להיות גם במקום הזה, כדי לראות מקרוב את הצד של העשייה ולקיחת האחריות, בתחומים חברתיים וכלכליים.בית-אלפא אמנם קיבוץ מסודר ומאורגן, אבל ישנם נושאים לא מעטים שלא נקבע להם במשך השנים תקנון ברור. המזכירות הבינה את הקושי שהדבר יוצר והיא רואה חובה לסיים כל מה שהחוברת הצהובה השאירה לא סגור.אני חושבת שהרעיון שהציעה המזכירות, בעקבות פניית "צוות דניאל", לערוך שאלון משוב לגבי מנהלים, בעלי תפקידים ורכזי ועדות, הוא נכון ובמקומו. ישנם חברים הנמצאים בתפקידים כבר שנים רבות, ומעולם לא קיבלו משוב על תיפקודם, ועל האופן בו הם מתייחסים לציבור. חלקם אינם מתחלפים והעובדה שאינם מקבלים משוב, גורמת לניתוק מצידם כלפי הציבור.בעיניי המשוב עדיף על הצבעה, שהינה אקט אכזרי יותר ומחייב הסקת מסקנות, יותר מאשר שיפור התיפקוד.

- במה את עוד עוסקת ?

אני משמשת מקשרת של העובדת הסוציאלית. אנו נעזרים בה הרבה וחברים מרבים לפנות אליה.אני מטפלת בנושא הקלנועיות, ביחד עם לאה סלע, רכזת הבריאות. חברים פונים אלינו, אנו מבקשות את אישור הרופא ואחר-כך פונות אל עמית לשם אישור תקציב לרכישה. אנו גם מטפלות בנושא התשלום עבור האחזקה, משום שהסבסוד לחברים הוא עדיין גבוה.תחום שבו מפעילים אותי ומשתמשים בי הרבה, הוא פניות מול בעלי מלאכה ואנשי מקצוע. חברים שמרגישים שלא יוכלו לפנות, או להציג באופן משכנע את צרכיהם, מערבים אותי ומבקשים כי אעשה זאת למענם.צריך גם לדעת שלאנשים בודדים קשה מאוד לפנות, לנהל מו"מ ולהיאבק על מה שהם חושבים שמגיע להם, או שהם זקוקים לו. מי שיש לו משפחה, נהנה מעורף ותמיכה. לבודדים, אני מעניקה את התמיכה.ישנו גם צד שני למטבע: ישנם חברים שנדרשת סבלנות רבה מצד בעלי המלאכה ורכזי ענפי שירותים כדי לתקשר עימם ולהגיע להבנות, ולא לכולם יש תמיד סבלנות לכך. אני נמצאת בקשר טוב עם בעלי המלאכה ורכזי ענפי השירותים ונענית ברצון לתווך ולגשר.לא תמיד אני רק מחכה שייפנו אליי, לא פעם כאשר אני מזהה אצל יחיד או משפחה מצב שדורש התערבות ועזרה, אני יוזמת פנייה בעצמי.

- משהו כמו "נציב קבילות הציבור"?

כן, אפשר לומר שבמקרים רבים זו הצורה הנכונה לראות את התפקיד.

 - את יודעת, רוב השנים עשו זאת מזכירים ורכזי מה שראנו "ועדת חברים" או "ועדה מיוחדת"...   השינוי בקיבוץ, למרות שלא היה קיצוני, יצר אצל חברים רבים חשש שלא יהיה מי שיתייחס אליהם ויטפל בענייניהם. בעיקר שלמימסד לא יהיה איכפת מהם. אני אמנם נציגת המימסד, שבאה מטעמו, אבל איני אינטרסנטית, אלא רוצה להבין את החבר. 

 

- הרי אין לך כל תקציב, איך את פועלת?

נכון, באמת לא עומד לרשותי כל תקציב. כאשר פונים אליי בנושא הכרוך בהוצאה כספית, לא בסדר גודל המתאים לטיפול ה"וועדה לערבות הדדית", אני מציגה את הפנייה בפני "פורום הקהילה", ואני שמחה לציין שדעתי נשמעת.

-  ציינת שאת גם חברת מזכירות. מה את יכולה לומר על תיפקודה של המזכירות? 

 

אני רואה עצמי כעוד נציגת ציבור במזכירות, איכפת לי שישמעו את הצד של החברים. אני שמחה על כך שאני נמצאת שם ומנסה להשפיע על החברים בכך שאני מביאה גישות ודעות אחרות. החבר?ת במזכירות איפשרה לי ללמוד מקרוב את המסירות הרבה וההשקעה של בעלי התפקידים המרכזיים, ולראות כמה איכפת להם בנושאים עליהם הם מופקדים, כמה שעות הם מקדישים לכך, כמובן שכל אחד בהתאם לכישורים וליכולות שלו.

אחד מהם הוא מייקל, המזכיר בכל פעם שהתנדב לתפקיד רכז מש"א למשך שנה אחת בלבד. הוא אדם מאוד מרכזי וחיוני, וקשה לתאר את המזכירות בלעדיו. תרומתו רבה והייתי שמחה אם היה נעתר להאריך את משך תפקידו ולא לפרוש במועד שקבע. 

  - האם לעיתים, בעת שפונים אלייך בבקשה כלשהי, את שוקלת את הפנייה ומסבירה לפונה כי אינו צודק ולא תוכלי לשמש שליחה מטעמו? 

 

כן, קורה, אם כי לעיתים נדירות. כאשר חשבתי שהפנייה אינה מוצדקת, אמרתי זאת ודבריי התקבלו.צריך להבין שרוב הפניות אליי אינן קשורות בהשתתפות כספית דווקא, אלא יותר בתיווך מול המימסד או רכזי ענפים. 

 

* * * * *

"צוות רווחה", אותו מרכזת רבקה, כולל גם את עמליה (רכזת קשישים), לאה סלע (רכזת בריאות), יהודית זיידנברג (רכזת שיקום) ומיכל'ה ולדן (אחות ורכזת הטיפול המיוחד). בישיבות מעלה כל אחת נושאים מהתחום בו היא עוסקת, ובו היא מבקשת להתייעץ. רבקה: "זהו צוות מעולה, הדיונים בו ארוכים ויסודיים. חשוב לי להדגיש כי לא עולים בו נושאים אישיים, שיש לגביהם חיסיון והם בבחינת צינעת הפרט".

 - ממה את נהנית בתפקידך? 

 

אני נהנית מהמפגש עם חברי בית-אלפא. יוצא לי להיפגש, בתוקף תפקידי, עם אנשים שאף פעם לא יוצא לדבר איתם. אני נהנית מהמפגש האנושי. השיחות עם אנשים תורמות הרבה, קודם כל להם וגם לי. חברים רבים ממש מחכים שמישהו ייכנס אליהם, יקשיב להם ויתייחס אליהם. אני משתדלת להקדיש זמן רב לכך. 

 - כמה זמן את מקדישה לתפקידך?

 יומיים בשבוע אני לומדת (תחום שנקרא "נאטורופטיה", מקצוע מרתק, שעליו אשמח לדבר בפעם אחרת), עוד יום אחד אני מקדישה לנסיעה לנכדיי, וכל יתר הזמן קודש לתפקיד. אני משתדל להיות זמינה, כולל שישי ושבת, וחברים יודעים כי בכל עת שיתקשרו אליי, יקבלו תשובה. הימים שלי מאוד מתוכננים, משום שעליי להספיק בהם הרבה. 

- מה לדעתך באישיות שלך, או בתכונות שלך, עוזר לך לעשות טוב את התפקיד?

ראשית, אני מקבלת כל אדם כמו שהוא. בעיניי האנשים שווים, ואיני בוחנת אותם לפי האינטלקט שלהם. לי חשובים הצדדים האנושיים, וכאלה יש לכל אחד, גם למי שנמצאים לעיתים בשוליים, ולא תמיד רוצים לדבר איתם, אבל כשאתה מתקרב אליהם, והם קצת נפתחים, אתה מגלה פן בלתי מוכר שלהם, את הצדדים הטובים והחיוביים.

 יש בי יכולת הקשבה ואיני מתעייפת מהצורך להקשיב, גם אם מדובר בשיחה ארוכה. יש לי סבלנות, אני אוהבת אנשים ויש בי רצון לעזור. 

 

  כתב: מיכאל