המשימה העיקרית: להוריד את דיירי הקומות השניות

בקרוב תציין רמה הכהן חמש שנים של ריכוז נושא השיכון בקיבוץ, במהלכן רשמה מספר הישגים והצלחות. לאחרונה נכנס מרכיב חדש לנושא הדיור: במידה ויתבצע שיוך דירות, תהיינה דירות שבהן גרו אנשים ב"יום הקובע" ? ונפטרו בינתיים ? שייכות ליורשיהם. חשבתם על המשמעותיות?

לפני מספר שבועות התקיים טיול של "חוג המשוטטים" שלנו בעמק יזרעאל ובסיומו, בשעת ערב, הגענו לקיבוץ משמר-העמק. לו כיסו את עינינו ושאלו אותנו היכן אנו נמצאים, והיינו מביטים סביבנו, אני מניח שרובנו היינו עונים כי מדובר ביישוב קהילתי כלשהו. באזור בו הסתובבנו ראינו בתים יפים ומהודרים, ובצידם מגרשים בהם מתבצעת בנייה חדשה נוספת. הדירות, לפחות מבחוץ, ממש לא נראו "קיבוציות". מהחברים במקום למדנו כי לאחרונה החליטו לא להסתפק בדירות בנות 120 מ"ר, אלא לבנות כאלו שתשתרענה על 160 מ"ר! בקיבוץ כזה כדאי להיות רכז ועדת שיכון, חשבתי לעצמי...

כאשר נכנסה רמה לתפקידה עמד על הפרק פרוייקט הרחבת דירות ההשלמה, באמצעות הוספת יחידת שירותים. גם דיירי שיכון א-א-א דרשו להיכלל בפרוייקט וטענו כי בנוסף לכך שדירותיהם קטנות ומתוכננות לא טוב, על רובם לארח מדי פעם את בניהם שעזבו את הקיבוץ ואת משפחותיהם ויש להתאים את הדירות לאפשרות הזו. הקיבוץ העמיד תקציב לכך ? הוא נפרש על-פני יותר משנתיים ? והתקבלה החלטה כי ההרחבה תבוצע רק למשפחות שבהן שני בני הזוג מתגוררים בדירה - וההרחבות בוצעו. רמה: "זה היה כאב ראש לא קטן והתרוצצות רבה: לקבוע מדיניות, להשיג תקציב, לקבל את הסכמת הדיירים לתוכנית ? ולבצעה. כאשר סיימנו, הרגשתי שעשינו משהו חשוב למענם".

באותן שנים החליט מספר לא קטן של משפחות "לפרק את החבילה" ולהתגרש. בדקתי ומצאתי שאין החלטות ברורות בנושא. מחלקת החברה של הקיבוץ הארצי קבעה בעבר שבמקרה של גירושין, יש לדאוג שבתוך חמש שנים יביא הקיבוץ את החבר (או החברה) שעזבו את הדירה, לרמה שווה לבני הגיל, למעשה ? להחזיר לרמה שבה התגורר לפני הגירושין. רמה: "המדיניות הזו לא נראתה ריאלית למצב הדירות בבית-אלפא. קיימנו על כך דיונים והתייעצויות. אני סברתי שבעת גירושין הקיבוץ ייתן למי שיעזוב את הדירה פתרון מתוך המאגר הפנוי שיעמוד לרשותו, בלי התחייבויות לעתיד. מעל לכל התנגדתי לדעה שאמרה כי כבר לאחר הגירושים יש לתת למי שיוצא דירה באותה רמה, או קרוב לכך, משום שגם מי שיצא מגדל את הילדים ורצוי שיעשה זאת בתנאים טובים. "לכך נוספו עוד בעיות: כיצד נוהגים עם מי שאינו רוצה לפנות את הדירה? כאשר בא פרוד ומודיע כי הוא מביא אישה עם ילדים, האם להגדיל דירתו באופן אוטומטי? בסופו של דבר נתנו פתרונות לכל הבעיות, בהתאם למלאי שהיה קיים בקיבוץ בעת שהדברים התרחשו".

מדברים הרבה על נושא שיוך הדירות, אבל ככל שעובר זמן נראה שהעניינים רק מסתבכים ועוד מרכיבים נכנסים לתמונה. המדיניות בנושא זה אומרת כי כל מי שהיה בחיים ב"יום הקובע" ? מועד קבלת השינוי, אצלנו במרץ 2005 ? הדירה בה התגורר באותה עת שייכת ליורשיו.

רמה: "ישנן כעת בקיבוץ 12 דירות כאלה. הקיבוץ צריך להחליט מה יעשה בהן, וישנן שלוש אפשרויות:

? להכניס בהן שוכרי דירות ותושבים בלבד, שלגביהם אין בעיה של בעלות וזכויות על הדירות.
? להכניס צעירים, אבל להבהיר להם את הבעיה החוקית, ומכאן שדירה זו תהיה זמנית בלבד עבורם.
? בבוא העת, יפדה הקיבוץ את הדירה מהיורשים ? במחיר שייקבע ע"י שמאי מוסמך ? וכך יוכלו צעירים להתגורר בהן.

 ישנה שאלה אם יהיה לקיבוץ כסף לכך ואם ירצה להשקיע בכך? הפניתי את תשומת לב המוסדות לבעיה ובקרוב ייערך דיון ראשוני ועקרוני בנושא, משום שללא החלטה אין לדעת כיצד לנהוג לגבי דירות אלה ואולי כלפי כמה נוספות. אני מניחה שלא יחליטו להחזיקן ריקות. רמה נעזרת בוועדה, בה חברים: עמית דגן, דוד נחום, מוטי הורוביץ, לאה'לה נחום (האחראית על דירות הצעירים עד גיל 30) ואפרת אליעז (נציגת ציבור).

רמה: "זהו הרכב נכון ויושבים בו כל בעלי התפקידים שצריכים להיות מעורבים בנושא. רציתי עוד נציג או שניים מהציבור, אבל מההרכב המקורי היתה פרישה. אני רוצה להדגיש ולשבח את שיתוף הפעולה שיש לי עם עמית. היו נושאים שרק הוא, כאדם מהחוץ, יכול היה לחתוך ולומר בפנים. אני בהחלט רוצה להודות לו על שיתוף הפעולה. רבקה גולדנברג, רכזת הרווחה, עוזרת לי מאוד בטיפול בבעיות רגישות, שבהן צריך לשכנע, או כאשר צריך לייצג אינטרס של חברים שאינם רוצים או אינם יכולים לעמוד מול המימסד, או במקרים שצריך ללוות חברים בנושא הקשור לשיכון לאורך זמן.

כאשר שואלים את רמה מה היא הבעיה (בה"א הידיעה) בנושא השיכון, היא משיבה ללא היסוס: דיירי הקומות השניות! מיומה הראשון בתפקיד הקדישה רמה זמן ומחשבה למציאת פתרונות ועלו מספר רעיונות:

? התקנת מעליות (לא "מעלונים", מדגישה רמה, אלא מעלית של ממש), אם כי ברור שמדובר בכמה עשרות ומחירן יקר. באשר לביצוע: בכל פעם שתעלה בעיה של חבר או משפחה שלא יוכלו לעלות לקומה השנייה, ולא תימצא דירה להעבירם, תותקן להם מעלית.

? דניאל הכהן הציע כי הקיבוץ יעמיד סכום של שישה מיליון ?, פרוס על-פני מספר שנים, בהם יחברו דירות בקומה הראשונה של בתי שיכון "השלמה ישן", וכך, במשך מספר שנים, תיפתר הבעיה.

? בזמנו התקין שלמה נייגר מדרגות מיוחדות בביתה של תמרה, באופן שהמדרגות מתונות מאוד, כך שאינך מרגיש כאשר אתה עולה או יורד. רמה מציינת כי הציעה פתרון כזה לעוד אנשים אך נדחתה, ואפשר להבין למה, אבל ההצעה קיימת והיא הזולה ביותר.

"אם יש בי תיסכול מהתפקיד, זו העובדה שלא הצלחתי לעשות משהו בעניין. אם אתה שואל אותי מה באמת רציתי לעשות, ולא הצלחתי, זהו העניין. אגב, גם בנושא זה, אם יתבצע 'שיוך דירות', צפויות בעיות לא פשוטות הנובעות מכך שישנו פער בערכן של הדירות בשתי הקומות, ומכך שדיירי הקומות השניות לא יהיו מוכנים לכך שזו תהיה דירתם הקבועה, וידרשו העברה לקומה ראשונה או פיצוי נאות על הפער".

התקציב העומד לרשות הוועדה נקבע בכל שנה מחדש. הוועדה עושה הערכה של הפעולות אותן תרצה לבצע, מתמחרת אותן, ומגישה הצעה תקציבית לתוכנית ההשקעות של הקהילה. לפני שלוש שנים נתקבלה החלטה "מהפכנית" ש"שיעבדה" לשנה אחת את כל תוכנית ההשקעות לטובת פתרונות בתחום השיכון. "אחד הסעיפים בתוכנית, שיפוץ בית אריק הולדהיים ועוד שני דיירים, יתבצע סופסוף בשנה הקרובה", מבהירה רמה. ואם מדובר בתקציב, מדגישה רמה את הצורך לטפל בבתי שיכון "השלמה ישן", המוחזקים במצב גרוע, ממש "סלאמס", והן נהרסות. רמה: "זה צריך להיות אינטרס של הקיבוץ לתחזק את השכונה הזו ולחבר דירות, שייתנו אפשרות לקלוט משפחות עם ילדים".

לסיום אני שואל את רמה: את מתארת בכמה כאב ראש והתרוצצות כרוך התפקיד ? תיאום עם בעלי מלאכה, השגת אישורים, משא-ומתן עם חברים ושכנועם ? מה, בעצם, מחזיק אותך בתפקיד? רמה: "תתפלא, גם אני שואלת את עצמי לא פעם את השאלה הזו. אגב, אמרתי לעצמי שעד שלא אראה שמתחילים לבנות למשפחת תלמי, לא אפרוש... אני אכן נמצאת כעת על פרשת דרכים: ייתכן ואגיע למסקנה שעליי לפרוש בקרוב מעבודתי באירוח, שהיא קשה עבורי, ואז דווקא יתפנה לי זמן שבו אוכל לטפל בנושא השיכון. ההנאה מהתפקיד מתרחשת כאשר אני מצליחה לפתור בעיות של אנשים, או לעיתים של שכבה שלימה, ולהביאן לסיום מוצלח. אין הרגשה טובה מזו. כאשר זה קורה, ואנשים מודים לי במילים חמות, אני מרגישה שזהו הטעם והצידוק לעיסוק בנושא, והדבר נותן לי כוח ודחיפה להמשיך"

כתב: מיכאל