ספטמבר 2007

מבצע מטאורים

 משחר נעוריי עניינו אותי כוכבי השמיים. הכרתי את הקבוצות, וקצת מסיפורי המיתולוגיה על הכוכבים השונים. והנה הסתבר לי שיש באזור הגלבוע מרכז אסטרונומי פעיל. משימה קשה הייתה לי למצוא את הכתובת של מרכז זה. רק בחוברת האחרונה של המועצה מצאתי כתבה בנושא וידעתי למי לפנות. מסתבר שיש הפעם פעולות מיוחדות, מכיוון שזו העונה של שיא בפעילות המטאורים בשמיים (כוכבים נופלים).

ומסתבר שמתארגנת נסיעה לתצפיות. נתבקשתי להביא מזון ושק שינה, שכבר הרבה שנים לא נגעתי בו. אוטובוס שכלל אנשים, נשים וטף יצא לדרך ונסענו עד שלעת ערב הגענו למתחם של "כושי", לאזור שהוא המתאים ביותר למבצע. השמיים שחורים ונקיים מכל זיהום. שם פרסתי את שק השינה שלי, על אדמת הערבה החצצית, והתחלתי להסתכל על יפי השמיים הטהורים, מלאי כוכבים ופעילות של מטאורים. המטאורים הם גרגרי אבק, המגיעים מהחלל. וכך רבצתי מרבית שעות הלילה על שק השינה ותוך כדי הסברים נשאבתי לשמיים. נזכרתי בספר בראשית, בו אלוהים, ביום הרביעי לבריאת העולם, בורא את המאורות ואת הכוכבים כדי להאיר את הארץ, וכדי להבדיל בין אור לחושך. ואכן הייתה זו חוויה נפלאה לחזות את תנועת הכוכבים השוקעים וחדשים העולים. גם כמה טלסקופים הגיעו למקום, בהם ראיתי את כוכב "צדק" הנפלא עם ארבעת הירחים שלו. למרות אי הנוחות (בלשון המעטה) נהניתי בכל רגע מכל כוכב וכל מטאור.

עם שחר חזרתי לעמק, לאחר נסיעה ארוכה, וצנחתי ישר למיטה הנוחה, מאושר שעברתי בשלום של המבצע הלא פשוט, עבורי לפחות. חזרתי עם הרגשה שהנה חזרתי מהחלל. והתודה למשה קאשי, רכז החוג, שלא ידע למזלי כמעט עד הסוף הטיול את גילי האמיתי. לתשומת לב המעוניינים, יש בגלבוע מרכז אסטרונומי וחוג פעיל. המעוניינים יפנו אלי.

אפרים חנון

שיחה עם עילי גבאי, מנהל ענף האירוח, על שנה ללא מתחם גלבוע, על הקייטנה הדתית, על הלחץ והתוקפנות המופעלים עליו מצד כמה מחברי הקיבוץ, ועל תוכניות הפיתוח לשנה הקרובה.

כבר מתחילת שיחתי עם עילי, הבחנתי כי הוא נרגש ונסער. על מה ולמה? אני שואל, והוא מחדד ומבהיר: "תגובתם של כמה מחברי בית-אלפא היא מבחינתי עניין שעמו איני יכול להמשיך הלאה. כרגע, אני קרוב להחלטה להניח את המפתחות, משום שבאווירה הזו אין כל אפשרות להמשיך ולנהל את ענף האירוח, תוך הפעלת שיקול דעת כלכלי". עוד נגיע להסבר מה בדיוק קרה ומה גורם לעילי לקיים עם עצמו חשבון נפש כה נוקב. האירוח נאלץ לוותר על השימוש באתר גלבוע ויש לכך מחיר: כאשר הפעיל, בעיקר בימי הקיץ, את המוסד, יכול היה לקלוט ביום אחד כ-500 איש(!), ואילו כעת הם נאלצים להסתפק במחצית ממספר זה. כאשר מדובר באוכלוסיה דתית, יש לכך משמעות רבה. "היה לנו כשלון מסחרי-שיווקי", מחייך עילי ומסביר: "עבדנו עם סוכן-מתווך, ששכר מאיתנו את כל חדרי האירוח בקיבוץ, והשכיר אותם לקבוצות שונות. לא עלה בדעתנו להגביל את מספר המשתמשים בכל חדר. צריך להבין שמדובר באוכלוסיה שעם ערב פורשת הרבה מזרונים על הרצפה, אחד נוגע בשני, אין סנטימטר מבוזבז, וכך ישנו בחדרים מסוימים 15-10 מבוגרים וילדים... כאשר הבנו זאת – על-פי מספר המזרונים שביקשו – כבר היה מאוחר לטפל בכך".

בשבוע הראשון התארחו תלמידי ישיבה, שבאו עם הרבנים שלהם, וקיימו סדר יום מתוכנן, על-פי לוח זמנים מחייב, שכלל לימודים ובילויים. - נראה כאילו הקימו בית מדרש במועדון לחבר? אכן כך! על פי בקשתם, העמדנו לרשותם את המועדון, הוצאנו ממנו את התמונות, ובמקום הזה הם התפללו ולמדו. שם התכנסו ולמקום הזה הביאו מרצים ומופעים שונים. הם היו מאוד מרוצים מהשימוש במועדון לחבר. אגב, אצלם המושג "חבר מביא חבר" הוא יותר מסיסמה, וכל הצלחה מבטיחה המשך. - האם ישנה מבחינתם חשיבות למועד הזה של השנה? החופש הגדול שלהם מתרחש בין תשעה באב לא' באלול, וזה הזמן היחיד בו הם יכולים לשמוע מוזיקה, לרקוד ולשיר, לעשות מה שעולה בראשם, כמובן במסגרות המגבילות שקובעים הרבנים. טבעי שבזמן הזה יבלו בקייטנה. אגב, את מזונם הביאו בעצמם וברוב הימים נסעו מכאן לביקור באתרים שונים בארץ.

 בשבוע השני התארחו משפחות ברוכות ילדים, רובן מבני-ברק. כל אחת מהן קבעה לעצמה את סדר היום ולעובדי האירוח כמעט שלא היה תפקיד, אלא לפנות אשפה ולהחליף מגבות, כאשר הם מנועים מלהיכנס לחדרים, וזאת כדי לשמור על צנעת הפרט. "הם גם בישלו בחדרים", מבהיר עילי, "ואני מודה שמראה החדרים בתום השבוע לא היה מלבב". - ומה אומרת "השורה התחתונה"?  הם היו מאוד מרוצים: עבורם בית-אלפא היא "כפר אולימפי", שיש בו הכול – מרחבים, דשאים, מדרכות (כולם הביאו עמם אופניים!), ובריכת השחייה. כאשר נמצאו באתר גלבוע, הם הפעילו מערכת כריזה שלהם, באמצעותה שלטו באנשים, אך בקיבוץ לא הסכמנו לכך. - אתה מדבר על כשלון מסחרי, אבל יש להניח שאתה בעצמך, ללא הסוכן, לא היית מגיע לאוכלוסיות האלה. מה "המחיר" שאנו שילמנו? המחיר היה בד היוטה בו עטפנו את הבריכה, שעות של רחצה נפרדת בבריכה, ומוסיקה שהושמעה בבריכה וליד המגורים שלהם. היה מי שהדברים האלה מאוד הפריעו לו, לעומתם היו חברים שממש צחקו כאשר שאלתי אותם אם הדברים מפריעים. לי נראה כי מי ששונא אותם, יקפיד לשנוא גם אם ההפרעה מזערית. באשר לשעות השימוש בבריכה – הסכמנו על שעות קבועות במשך היום, בדרך כלל בשעות הפחות מבוקשות ע"י חברים, כך שהפגיעה תהיה מינימאלית. סגירת הבריכה והפסקת המוסיקה בשעה 21:00 אינה נחשבת הטרדה בשום מקום בארץ. אגב, המשפחות קנו את רוב מצרכיהן בכולבו, שהתארגן לקראתן ועבר למוצרים ברמת "מהדרין" ו"גלאט-כושר" וביצע את ההפרדות הנדרשות ע"י בד"צ. אני בהחלט רוצה לשבח את הנהלת הכולבו על עזרתה, היא בוודאי אינה מצטערת על כך. ועוד נתון הייתי רוצה להבהיר: האירוח מחויב בכל שנה בסכום של 52 אלף ₪ על השימוש בבריכה. אני מעריך שחברים רבים אינם יודעים זאת. כדאי לחשוב כיצד תתנהג הנהלת הקהילה בנושא הבריכה, אם ימנעו מאיתנו את השימוש כפי שמבקשים ומתנים לקוחותינו. 

ציינתי כבר שעילי נשמע נסער ונרגש, וכאשר אני מבקש לדעת מה גורם לכך, הוא מספר על ויכוחים, איומים בהפעלת בריונות וסנקציות, צעקות בלתי פוסקות, שאותן נאלץ לעבור במשך השבועיים. "אלה ימי 'סליחות', הוא מבהיר, "ואני רוצה לבקש סליחה מכל מי שנפגע מהשירים החסידים שהשמיעו אצלם על הדשאים, או מהפעלת המוסיקה בבריכה. "כפי שהדברים נראים כעת, אני קרוב לתת התחייבות שלא אקבל יותר את הציבור הזה. איני מוכן לעבור שוב את הטלפונים הזועמים, הקללות והאיומים, ללא גב של הציבור ושל הנהלת הקהילה. אני רוצה להדגיש כי לא מדובר בהרבה חברים, אבל הם תוקפניים וגסים במיוחד". - אבל הרי ללא האוכלוסיה הדתית אפשר לסגור את האירוח... בעניין זה יש המנסים להחזיר אותנו 15-10 שנים לאחור, לוויכוח אם אנו רוצים בכלל את ענף האירוח, או במילים אחרות: לפתוח את הקיבוץ בפני אורחים, כענף כלכלי. חשבתי לתומי שאנו כבר אחרי זה. אני פונה להנהלת המשק שתקיים דיון ציבורי על הנושא, שתוצאותיו יקבעו אצלי האם אמשיך לנהל את האירוח. נקיים חשבון נפש ונחליט אם אנו מוכנים לוותר על הכנסה הטובה הזו. אם נחליט שאין מקבלים את האוכלוסיה הדתית, יצטרך הענף להתארגן בהתאם, ואם נחליט שממשיכים לקבל את האוכלוסיה האיכותית הזו, ילמדו אותם חברים לסגור חלונות ולארגן קצת אחרת את חייהם למשך תקופה מסוימת. בהתאם לתוצאות הדיון הציבורי ולגב שאקבל מהמוסדות, אחליט על המשך דרכי.

- בהנחה שתזכה לגב ציבורי והענף ימשיך להתקיים, אילו תוכניות פיתוח תעלה לשנה הקרובה? עילי: כידוע, משק-החי נסגר, השטח ריק ואין בו עוד בעלי-חיים. זה הזמן לשפץ את הבית הממוקם לידו, בעיקר בתחום המקלחות, ובכוונתי להציע להקים במקום משק-החי מגרש משחקים לילדים, כדי למנוע את הצורך מהילדים ומשפחותיהם להטריח עצמם עד למגרש שליד חדר האוכל.

כתב: מיכאל

טוב לדעת שיש פרוייקט כזה

לאחרונה אירח הענף קייטנה שארגן "פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלשתיני", שבו חברים ילדים שאיבדו בן משפחה אחד לפחות בסכסוך היהודי-ערבי. אל הקייטנה הגיעו 40 ילדים – 20 ישראלים ו-20 פלשתינים – בגיל 15-10. רוב הילדים לא הכירו את קרובי המשפחה שנפגעו. הקייטנה מתקיימת זו שנה רביעית ולמרות קשיי תקשורת והעדר שפה משותפת, נוצרים קשרים והילדים מצליחים ליהנות ולהתקרב. ילדים שזו שנה שנייה ושלישית בקייטנה סיפרו על השינוי שעבר עליהם: היו שבכו ורצו הביתה בשנה הראשונה, חלק שיחקו רק עם ילדים בני עמם. הם גם סיפרו על תגובת הסביבה שלהם: לא מעט מחבריהם התקשו להבין איך זה שהם הולכים לבלות בקייטנה – הנתפסת ככיף נטו – עם ילדים לבני העם שרצחו קרובי משפחה שלהם. דברים דומים נשמעו גם בצד השני: בקרב משפחתו של אחד המארגנים, תושב ג'נין, נהרגו שלושה במלחמות שונות. ילדים ממחנות הפליטים הותקפו ע"י חבריהם על כך שהם הולכים לבלות עם "ילדי האויב". הקייטנה מגיעה לשיאה ביום השלישי, האחרון, כאשר כל הילדים נמצאים ביחד, ועם סיום הקייטנה ממש קשה להפריד ביניהם. הארגון מונה כ-500 משפחות, מחציתן יהודיות ומחציתן פלשתיניות, והוקם ב-1994 ע"י יצחק פרנקנטל, לאחר שבנו אריק ז"ל נרצח בידי אנשי חמאס. הקייטנה היא רק אחד האירועים שמארגן הפורום. במהלך השנה מתקיימים מפגשים רבים נוספים, בהם מספרים המשתתפים את סיפורם האישי, התמודדותם עם השכול ודרכם לנהל את חייהם, למרות האסון שפקד כל אחד מהם. הארגון מקיים סמינרים משותפים לתלמידים משני העמים, יש לו תוכנית רדיו ב"כל השלום" (107.2 FM) ואתר אינטרנט. בקרוב תשודר סדרת טלביזיה בהפקת ערוץ 2. המארגנים טוענים כי קייטנת הילדים היא המפעל האופטימי מבין פעולותיו.  

כך חלפה השנה שעברה

אנשים, אירועים, שינויים, יוזמות, מעשים, תופעות וקוריוזים בתשס"ז

 

 "מינהלת השינוי" סיימה תפקידה השינוי שהנהגנו בקיבוץ שונה מהדגמים שאומצו ע"י קיבוצים רבים לפנינו, אך משמש יסוד ודוגמא לקיבוצים לא מעטים שנכנסו לתהליך אחרינו ומגלים עניין במודל שלנו. עוד המצאה מקורית שלנו היא "מינהלת השינוי", גוף שאינו קיים בשום קיבוץ, אך אומץ ע"י חברי בית-אלפא, שהביעו אמון בצוות השינוי וביקשו שימשיך לפעול, כדי לשמור על "רוח השינוי" אותו יזם והוליך. במהלך עבודתו סייע הצוות בקבלת החלטות שונות בתחום חיי הקהילה, וכן התייחס הצוות לתקציב 2007 והעלה את ההצעות הבאות: ? הקטנת המס הפרוגרסיבי ל-70%. ? המשך ההתייעלות, הפרטות וביטול סובסידיות ? אך לא הפרטה כללית של ענפי הקהילה! ? במטרה להפחית את מס הקהילה, שהינו גדול במיוחד אצלנו. ממש לפני ההצבעה על הסעיף הראשון, הציע גילי בן-צבי שיטה אחרת לחישוב דירוג המס. כעבור מספר חודשים היא הוצגה להצבעת הציבור, וזכתה לרוב, למרות שחברים רבים מודים כי למעשה אינם יודעים כיצד היא משפיעה על מצבם, אבל מאמינים כי היא משפרת אותו. נשאלת שאלה, שעליה יצטרך גילי לתת תשובה, מה ההמשך שתציע שיטתו. אני רוצה להביע כאן את עמדתי, אותה אציע בבוא העת לקראת הדיון על תקציב 2008, ברוח שני הסעיפים שהובאו לעיל: המשך הקטנת המס הפרוגרסיבי, הוספת הפרטות וצמצום סובסידיות, כדי להקטין את מס הקהילה. נראה לי כי מי שינסה להתעלם מהצורך הזה, ויימנע מלעשות זאת בצורה מתוכננת, עלול למצוא עצמו עושה זאת במצב של אי סדר.

 

לא נשכח את מוסד גלבוע עם ההחלטה על הסבת אתר גלבוע למרכז קליטה, עלתה השאלה מה ייעשה עם ארכיון המוסד: האם להעבירו לגבעת-חביבה? לחלקו בין הקיבוצים השותפים? או למצוא דרך להקימו בקיבוץ? הודות ליוזמתו של משה שביט, שהחליט כי חשוב שהארכיון יישאר כאן ויסודר כמקום חי ונושם, נקבע מקום ? מבנה "המקלחת המשותפת"; סודרו מדפים ? ע"י עוזי בהט; ונמצאה אחראית - מאירה ארבל. לא מעט חברים כבר ביקרו במקום ודיווחו על התרגשות רבה לנוכח הזכרונות שעלו. בקרוב יתפרסמו מועדי הפעילות של הארכיון והציבור מוזמן לבקר, לדפדף, להביט בתמונות ולפשפש בתיקים ובמיכלים. מה, לא מעניין אתכם להיזכר מה אמרו עליכם בדיון על סמלי הבוגרים, או לקרוא מה כתבתם ברוב התלהבות ב"ניבנו"? מובטחים ריגושים ועוד כהנה וכהנה קטעי נוסטלגיה.

 

חילופי תפקידים מספר מינויים בולטים התבצעו במהלך השנה: רחלה פלד ? נבחרה לרכזת תרבות והחליפה את חגית לירון. בינתיים אפשר לדווח על כניסה "ברגל ימין", כאשר המבחן הגדול הקרוב הוא חג הקיבוץ ה-85 הקרב ובא. אגב, האם כבר התחלתם לכתוב מילים או להלחין את השיר שתכינו לקראת האירוע? לאה נהוראי נבחרה לשמש רכזת צעירים והחליפה את נטע בן-רעי. מהשטח מדווחים על הסתערות נמרצת בכל הנוגע לטיפול בענייני הצעירים ונכונות לשינוי המצב. מייקל עופר נבחר לרכז מש"א והחליף את איטל זלצר. עודד ירון קיבל על עצמו את ריכוז ועדת הביקורת והחליף את זהבה קידר. אסתי דרור (רכזת) ורחלה פלד לקחו על עצמן את ועדת החינוך והחליפו את קרן צימנד ומירי גדיש. השתיים חילקו ביניהן את האחריות על הגילים השונים. אנואר שיבלי מונה למנהל הבית הסיעודי והחליף את מלכה ריגלר. בראיון עם לאה סלע היא חלקה לו שבחים רבים על תיפקודו. מיכל פנחסי מונתה למנהלת הכלבו ותחליף בבוא העת את אלה בהט. תודה למסיימים על מסירותם ותרומתם, ולחדשים נאמר - כולנו מחזקים את ידיכם באחריות הכבדה שלקחתם על עצמכם. אנו מאחלים לכם הצלחה, כי זו הדרך לשמור על אורח החיים בקיבוצנו! הוועדה לערבות הדדית לאחר שהשלימה את הכנת תקנון הפעילות, מהלך שארך זמן רב, החלה הוועדה, אותה מנהלת נילי גבאי, בפעילותה. לא נדע אף פעם במה היא עוסקת ומה הן החלטותיה ? וטוב שכך ? ומבחינה זו היא משהו כמו הוועדה לשירותים חשאיים בכנסת: יודעים שהיא קיימת, מקווים שהיא עושה עבודתה נאמנה, יודעים שאין לצפות להדלפות. לגבי הוועדה שלנו ? שלא נצטרך אתכם, אבל אם נפנה בעניין כלשהו, אני מקווה ומאחל לכם שנשבח את שיקול דעתכם והחלטותיכם.

 

חניות ברחבי הקיבוץ אם לשפוט על פי נפח המקום שהוקדש לנושא זה, הרי שזו הבעיה של הקיבוץ. באזורים מסוימים של הקיבוץ אכן נפרץ כל מחסום, בעיקר משום שלחלק מבעלי המכוניות ? חברים ותושבים ? חשוב מעל לכל להחנות רכביהם קרוב ככל האפשר לביתם. לציבור היה ברור שזהו תפקידו של המזכיר וכי לגבי תושבים יש לעגן את נושא החניות בחוזה השכירות. המזכיר כבר הודיע שאינו חושב שזה תפקידו, השוכרים מצביעים על החברים וטוענים כי הם בסך הכול מחקים אותם. הפתרונות לוועדת התכנון. נודע כי נשלח בחשאי צוות לקיבוץ מעברות, כדי ללמוד מהם את שיטת הקנסות הפנימיים שהפעילו על מי שמחנים רכביהם במקומות אסורים...

 

שיוך דירות ? צעדים קדימה ולאחור במהלך השנה שעברה פעל הצוות במרץ להשלים את ההצעה שיבוא בפני הקיבוץ. ככל הנראה הושלמה ההצעה ובקרוב תובא לידיעת החברים ויתקיימו עליה דיונים. אי אפשר להתעלם מהמאמרים והדעות המתפרסמים כל העת בעיתונות הקיבוצית, בהם בולטות אזהרות נמרצות מפני המהלך ותוצאותיו, הכלכליות והחברתיות. לאחרונה התפרסם כי רשם האגודות, שבביקורו אצלנו הצטרף גם הוא למזהירים מפני תוצאות בלתי צפויות, שולח מכתבים לקיבוצים כדי שיגדירו עצמם האם הם קיבוצים שעברו שינוי והאם השינוי מעוגן בתקנון? עד כה נהגנו להתחכם ולומר כי עברנו שינוי, אך אנו מנהלים מידה רבה של שותפות. אך מה נעשה ונענה אם נילחץ לפינה ונידרש להגדיר עצמנו במדויק? אני מקווה כי בשנה הקרובה, עם הצגת הנושא לדיון ציבורי, יאפשר הצוות להביא לכאן מספר אישים שיש להם דעות אחרות, כמו: ירון רייכמן, מנכ"ל "ברית פיקוח", המפרסם מאמרים רבים המזהירים מפני תוצאות בלתי צפויות ובלתי רצויות; עו"ד מיכי דרורי, מנהל המחלקה המשפטית של התנועה; ואת ירון חמל, מזכיר קיבוץ כברי, שעבר תהליך מעניין ויש מה ללמוד מהלקחים שהפיק.

 

מרכז הקליטה באתר גלבוע לאחר מספר שנים בהן נעשו נסיונות שונים לאכלס את המקום, הוחלט על הקמת מרכז קליטה לעולים מאתיופיה. עם חתימת החוזה, החלו היזמים להריץ את תוכנית הבינוי, כדי לעמוד בלוח הזמנים, ואכן השלימו את כל ההכנות לקראת הגעת העולים. נכון לעכשיו, כבר מתגוררים באתר מעל למחצית מספר העולים המתוכנן, והם לומדים להכיר את סביבתם. השאלה העיקרית שעמדה על הפרק הייתה: באילו תחומים נסכים לשותפות? דווקא בעניין המרפאה, שנראה בתחילה כאגוז העיקרי, הושגה הבנה וקופת-חולים הסכימה להקים מרפאה במתחם. לגבי הכלבו ? העולים התגלו ככוח קנייה ובעזרת מתורגמנים מושגת כמעט תמיד הבנה. עם זאת, הם למדו להכיר את המתחרים ופונים אל כל מי שמוכן להוריד במחיר. היוזמה להכניס תינוקות למערכת החינוך העמידה מספר הורים וחברים "על רגליהם האחוריות", שהתקוממו על הדרך בה הדבר נעשה ועל מה שהם ראו כנכונות של חלק מהמימסד להעדיף את השיקול הכלכלי על טובת החברים והתושבים בכל הנוגע לאיכות החיים. נקווה שהלקח נלמד ויוזמות נוספות יטופלו אחרת. חברים רבים ציינו לשבח, בלא מעט התפעלות, את התנהגותם ומראם של העולים החדשים. מי שקרא לפני שבוע את המאמר של הצלם זיו קורן, שליווה אותם בתהליך ההכנה באתיופיה, קיבל תשובה לשאלה הקשורה לכושר ההסתגלות שלהם. רק שיבואו אושר "תקנון קליטה", לאחר מהלך ארוך של לימוד וניסוח, ע"י צוות אותו הובילה יהודית עופר. כל מה שנותר כעת הוא לבחור "רכז ועדת קליטה", שירכיב לו צוות כלבבו, שיבדוק אם יש מעוניינים להיקלט בתנאים שקבענו, אם ישנן דירות מתאימות לקליטת משפחות (עניין שהיווה מכשול במשך שנים) ואם נצליח להיות "קשוחים" כלפי בנים שיבקשו לחזור. פתוח סביב השעון הכלבו, בניהול אלה בהט, השלים מהפך בנושא שעות הפתיחה, והוא פתוח כעת בשעות אחר הצהרים בכל ימות השבוע. התחרות עם הסופרים, המרכולים, השווקים והקניוניות בסביבה אינו מאפשר רגע של מנוחה, ומחייב עירנות רבה וכושר תגובה כדי לא לאבד לקוחות. במהלך השנה הופץ בציבור שאלון משוב, שתוצאותיו בהחלט החמיאו לצוות. אתגר לא פשוט שעימו התמודד הכלבו היה קליטת ציבור העולים מאתיופיה, ונדמה כי עמד בכך באופן משביע רצון.

 

אוטובוסים כשרים בעת שהתקיימו הדיונים על הנהגת כשרות במטבח שלנו, אחד הנימוקים שעלו היה קבלת אוטובוסים של מטיילים לארוחות צהרים, כחלק מהמטרה להוסיף הכנסות לענף המזון שלנו, הסובל מהפסד של מאות אלפים בכל שנה. השמעת הנימוק הזה גררה צחוק של לעג ע"י מספר חברים שהתנגדו למהלך. ובכן, האוטובוסים מגיעים, לעיתים בכמויות הגורמות לכיכר שליד חדר האוכל סחרחורת. ראשית, יש לחזק את מוליכי המהלך, שלא נרתעו לנוכח הלעג והביקורת, ולאחל להם שמספר האוטובוסים רק יגבר והשירות ייעשה באופן מקצועי ואדיב.

 

מניות תנובה ? התקווה בת 2500 מניות תנובה: במהלך השנה נפדו מניות "הזרע" (כ-800 אלף ?) ורוב הסכום העובר לטובת הפנסיה. בקרוב יושלם המהלך של מכירת מניות "תנובה", שעשוי להכניס לקיבוץ כמה מיליוני שקלים. עדיין לא הוחלט רשמית לאן יופנה הסכום. רבים יתמכו בהצעה להפקיד את הסכום בפנסיה, כדי להגדילה לסביבות ה-2,500 ?. לא בטוח שהנושא יעבור חלק: בוודאי יעלו הצעות נוספות לייעוד הכסף, ובעניין הפנסיה יתעורר ויכוח ? האם לתת עדיפות לשכבת גיל מסוימת?

 

קצרים ? קרן השתלמות: הנהלת המשק יזמה מהלך שבו הועידה כחצי מיליון ? לשתי מטרות: פתיחת קרן השתלמות לחברים העובדים בקיבוץ, והוספת סכום קבוע לתקציב הפנסיונרים שלא ניתן לפתוח עבורם קרן השתלמות. בשיחת הקיבוץ שדנה בנושא הועלו הצעות נוספות להשקעת הסכום הנ"ל, אך הצעת המזכירות וההנהלה הכלכלית זכתה ברוב. ? לימודי צעירים ? רות. סוף. בשלב מסוים החליטה הנהלת הקיבוץ ומינהלת השינוי להפסיק את "השביל הירוק", שיכול היה להבטיח מימון חלק ניכר מלימודי הצעירים, ולהחליפו בהסדר חדש, הכולל מענק מסוים "בגין הורים", שאינו מספיק למימון אפילו שנת לימודים אחת. עלו מספר הצעות, אבל לכולן היה מכנה משותף: לא עוד 15 שנות לימוד, לא עוד "שביל ירוק". נא להתחיל לחסוך! ? סגירת חדר האוכל בשבת בצהריים ? עוד אחד מהמוסדות שעבר זמנם בבית-אלפא, לאור מיעוט האוכלים. בכל שבת בה הופעל חדר האוכל תקתק השעון במינוס, אך נדרש טיפול ארוך עד שניתן להביא את העניין לסיומו. המעניין הוא שישנם לא מעט (גם לא הרבה) קיבוצים, שבהם מוגשות מלוא הארוחות ? שלוש בכל יום וכן בוקר וצהרים בשבת! העניין הוא שהחיסכון בכך לא היה רב, אם כי חיוני, משום שהסיבסוד הוא עדיין בסדרי גודל ענקיים. בכל פעם שחברים מתאוננים על מס הקהילה הגבוה, כדאי לדעת מה גורם לכך. אחזקת חדר האוכל היא אחת ההוצאות הכבדות. ? צל"ש לקוקי בן-חמו: איני יודע כמה חברים זוכרים את הסיטואציה. במסגרת הדיון על תקציב הקהילה, עמית בישר על הורדה קטנה במס הקהילה. קם קוקי וטען: "ההורדה קטנה ולא כל כך משמעותית, הבה נוותר עליה ונמנע את צמצום המשרה של רכזת התרבות ומזכיר הקיבוץ". לכך אני קורא: חשיבה חברתית! הציבור אכן גילה בגרות ותמך בהצעה. ? מבקר הקיבוץ בדק את נושא יישום מודל השינוי והגיש המלצותיו לשיפור מספר תחומים. הגופים שכלפיהם הושמעה הביקורת ? לא חריפה מדיי, בכל מקרה ? התחייבו לבצע תיקונים ורכז הוועדה התחייב לשוב ולדווח בעוד חצי שנה מה אכן שופר. ? תפקידים: נבחרו ומונו במהלך השנה - ערן נהוראי ? ליו"ר נוסף לשיחה. שרה שובל ? נהגת אמבולנס. שושן צלניקר ? עבודת צעירים בקיבוץ. * בית ראשון במולדת: עם קבלת כל האישורים לבנייה בהרחבת הצעירים, הסתבר שרק משפחה אחת ? גלי וניר אגם ? ממש מוכנה לצאת לדרך, ואכן עבודת ההקמה של בית העץ, בית החלומות, מתקדמת יפה ותושלם עוד ב-2007. סוכה לא יספיקו להקים, אך על הדלקת חנוכיה מדברים כאופציה ריאלית. רק תיזהרו עם הנרות בבית העץ... ? משפחות צעירות ? בנים חוזרים ? שהצטרפו במהלך השנה: קרן ושחר נחום לילך (רגב) ודרור קדם זוהר (בן-רעי) ושמעון שרבף כן ירבו השבים והמצטרפים! בראיון שקיימתי באחד העיתונים עם מיכל לנס, שההרחבה הוא "פרוייקט חייה", היא הביעה דאגתה לנוכח המגמה של גופים מסוימים לעצור את שלב ב' של ההרחבה, וטענה כי אסור לעצור את המומנטום, לבל נפגע במי שכבר החליטו לקשור עצמם עם בית-אלפא המתרחבת.

כתב: מיכאל אני מתנצל מראש אם שכחתי אירוע כלשהו או טעיתי בפרטים אלה ואחרים.

בית-הספר "גאון הירדן" זכה בפרס חינוכי מטעם בית "משואה", העוסק בחקר השואה והנצחתה, עבור פרוייקט של הכנת כרזות בנושא השואה. איריס ברנע הינה שותפה בכירה בהפקת הפרוייקט החינוכי (ביחד עם דבורה נויברט). שיחה על הוראה ייחודית בשיטה מקורית, שהנאה רבה בצידה.

כל מי שעדיין זוכר כיצד נראה שיעור "רגיל" בכיתה, שבו המורה (בעיקר) מדבר, חלק מהתלמידים מגיב ומתייחס, וחלק אחר (גדול למדיי) מחכה בכליון עיניים לצלצול הגואל, יצטרך לשנות את מושגיו לאחר שיקרא כתבה זו."תאר לך מצב", מחייכת איריס ברנע, "שנשמע הצלצול, ורוב התלמידים נשארים במקומם, מרותקים לעבודתם, אינם ממהרים לצאת. כעבור עשר דקות מגיעה המורה שאמורה ללמד בשיעור הבא ומתחננת: "בחייך, איריס, סיימי את השיעור, צריך להתחיל את השיעור הבא"...מדע בדיוני? לאו דווקא, אלא עוד שיעור במסגרת פרוייקט לימודי ייחודי ? שנקרא בעבר "אשכולות" ? שפותח בטכניון, יושם במוסד החינוכי "גלבוע" והועבר, כמו כל הדברים הטובים הרבים שפותחו ב"גלבוע" ? לבית-הספר המשותף בנווה-איתן.בחטיבת הביניים ב"גלבוע" לימדה קבוצת מורים בשיטה זו.

מה שהינחה את אותם מורים היה הרצון לגרום לכך שהתלמידים יהיו פחות פאסיבים, יגבירו את מעורבותם ואפילו ייהנו מהשיעורים. שיטה כזו מחייבת הכנה ברמה גבוהה, תוך השקעת זמן עצומה. "למעשה, בכך עבר מן העולם החופש הגדול", מבהירה איריס, "משום שנדרשו כל החודשיים כדי להכין את הנושא. נהגנו להתכנס בכל יום, למשך שעות רבות, שבסיומן היתה לנו תוכנית  שנתית מפורטת  לפרטי פרטים, תוך קביעת התאום המלא בין המורים".בכיתה ט', בה מלמדות איריס ודבורה'לה, נבחרו שני נושאים: השואה ו"מלחמות ישראל". כל מורה המשתתף בשיטה מלמד את הנושאים בתחום בו הוא עוסק: היסטוריה, ספרות, אמנות, תקשורת ועוד."אני חושבת שכך נכון יותר ללמד, משום שלאירוע שהתרחש לאורך תקופת זמן, כמו השואה, והייתה לו השפעה על חלק גדול מהעולם, היה ביטוי בתחומי רבים. אני מאמינה שזו דרך נכונה בה קל יותר להבין תהליכים מורכבים. לא רק להבין מה קרה בנקודת זמן, אלא לבדוק מה קרה בגישה רב-תחומית" "סימסטר" לימודי אורך בין 4-3 חודשים והוא נחלק לשלושה: במשך כשישה שבועות מתקיימת למידה עיונית בכיתה, הכוללת מבואות ובסיס מידע. במשך תקופה של עוד שישה שבועות נעשית מלאכת היצירה במחשב, ובסיומה מתארגנים התלמידים להציג את התוצר שהפיקו.
איריס: גם את החלק הראשון, רכישת הידע, עושים המורים בדרך מגוונת: פחות הרצאות בפני הכיתה ויותר מטלות, הגורמות לתלמידים להיות אקטיביים, גם אם הדבר בא על חשבון כמות החומר. במקום לשים דגש על מידע, שבפירוש אינו המהות, אנו מקנים כלים נוספים, המסייעים "ללמוד כיצד ללמוד". חשוב לנו ללמד תלמיד לאגור ידע רלבנטי, להבדיל בין תפל לעיקר, ללמוד לחפש בספריה, להרכיב ביבליוגרפיה ? לפתח את הלמידה העצמית. במהלך השלב הראשון נדרש כל תלמיד לכתוב עבודה עיונית ברמה בסיסית, שתהיה מבוססת על שלושה מקורות מידע לפחות, ועל הנושא שיבחר, יכין בסופו של דבר כל תלמיד כרזה במחשב. לאחר מכן יחשוב כל תלמיד על מסר, המבוסס על חיבור בין הידע שרכש לדעה אישית שלו, שאותו ירצה להעביר באמצעות הכרזה. זהו סוג של חשיבה שלא התנסו בה לפני כן.רק לאחר שביצע את כל ההכנות האלה, התלמיד יכול לנסות לגבש יצירה ויזואלית.כאן מתחיל פרק נוסף ? התלמיד והמחשב.
למרות שידוע כי לילדים ובני נוער גישה קלה יותר למחשב, בכל זאת ישנם כאלה החוששים מהמחשב והוא נתפס אצלם כגורם "מאיים". באמצעות הפרוייקט הזה הם רוכשים טכניקה נוספת, והם לא יימצאו לבד מול המחשב.מי שבשום אופן לא יתחבר למחשב, יוכל לבצע את המטלה אצל חגית גנז, המורה לציור, או אצל  עדה כהנס, בפיסול. בכל מקרה, מדובר במשהו גרפי- חזותי.
* * *
מי שאינם שותפים לחוויה הלימודית הם ההורים, שבמקרה הטוב רואים את העבודה שהכין ילדם, אך אינם שותפים למכלול.
אני שואל את איריס: האם בתקופה בה העברת תמונות הינה טכנולוגיה מפותחת ודי נפוצה, לא ניתן למצוא דרך להעביר צילומים ישירים לבתי ההורים ? באמצעות מצלמה והעברה לאינטרנט?איריס: עוד לא ברור כיצד יקבלו חניכים את העובדה שהוריהם יכולים לצפות בהם מהבית בעת השיעורים...לשיטת הלמידה הזו ישנו עוד יתרון בתחום יחסי מורה-תלמיד: המורה אינו מרוחק ואנו מאיים, אלא שותף, הניצב לצידו של החניך, מסייע לו להגיע למטרה המשותפת.בסיום הסימסטר המורים סחוטים אך מאושרים,  והתחושה היא שנעשה דבר מוצלח בהרבה מכל שיטה לימודית אחרת
* * *
וכאן אנו מגיעים לעניין הפרס. בקיבוץ תל-יצחק בשרון נמצא מרכז "משואה" לחקר השואה, המעניק פרסים בעבור עבודות גמר של תלמידים ויוזמות חינוכיות בנושא השואה. כמה מתלמידינו כבר זכו בעבר לפרס מטעמם ובאחת השנים זכתה בו בתה של דבורה'לה (שהונחתה ע"י אמה). באותו מעמד ראתה דבורה שמורים מקבלים פרסים והחליטה שגם לנו מגיע. יותר מכל מורה, תרמה דבורה כל השנים להנחלת השואה, באמצעות עבודות גמר בי"ב ועבודות אישיות בכיתה ט', ובאמצעות השיטה עליה דיברנו. דבורה ריכזה את כל החומר והכינה חוברת מושקעת אותה שלחה להנהלת "משואה".כעבור זמן התקבל בבית הספר המכתב הבא:
אנו שמחים לבשר כי מוזיאון "משואה" החליט להעניק לבית הספר פרס על יוזמתן של המורות דבורה נויברט ואיריס ברנע, לעסוק בנושא השואה מזווית בלתי שגרתית.בפרוייקט הזה מתגלה שילוב מעניין בין היצירה הוויזואלית של התלמידים לבין הטקסט והתוכן המילולי המתייחס ליצירה. השילוב חושף באופן אותנטי תפישות תלמידים לגבי משמעות זיכרון השואה עבורם, ומכשיר את הדרך לדיון פורה יותר בכיתה.הפרס, בגובה 3,000 ?, מוענק לכם מן הקרן על-שם אריה בן-מנחם ז"ל.
 איריס: נסענו שתינו לטקס קבלת הפרס. אני נסעתי עם בתי הקטנה טליה, ובשלב מסוים יצאתי החוצה משום שהיא "התרגשה" יתר על המידה. בחוץ עמדה עוד אימא עם תינוק באותו גיל. התחלנו לדבר, אני סיפרתי לה שבאתי כדי לקבל פרס, והיא סיפרה שהפרס מוענק מקרן על שם סבא שלה. צחקנו על צירוף המקרים.מסתבר שהוא היה בגטו טרזיינשטט ויצר שם כרזות וקולאז'ים לנאצים. הרגשתי כאילו קצוות מתחברים. כתב: מיכאל

נאום לאומה בציון ( במפגש הסטורי של ההשלמה עם אאא)
בימים טרופים אלו, בשעה קשה זאת, בעוד אויבנו קמים עלינו להשמידנו. מקו התרועה הזה, בו מתנוסס הנס על תורן, בין דגלי המעמד והלאום. הרשו לי, חברים, לומר לכם כמה מילים: בין כל המלחמות שכבר עברנו והמלחמות שעוד נכונו לנו, סוף סוף ניתן להגיד, גידי, שכנראה יכולים גם בלעדינו. היום כבר ניתן לומר בוודאות: העולם הישן הולך ונחרב לעיננו, ועולם חדש כבר התחלנו להקים. ישראל הדו-לאומית הולכת ומתחלקת ליותר ויותר חלקים. הקסאמים והסקאדים הולכים ומתקרבים מיום ליום, ובכל זאת, עוד לא אבדה תקוותנו. "פנינו אל השמש העולה". ולפני שירת ההמנונים , אסיים הוראת יום זו, במילים הפשוטות: אין לי יותר מה לומר! בשם ההנהגה המקומית.
שאוליק
ערב יום כיפור התשס"ח

הראש היהודי ממציא לנו פטנטים

"אלפא-סמארט" מצא שותף ומשקיע, ממשיך להתקיים כשלוחה של CPC, שם דגש על מציאת פתרונות לבעיות המוצבות בפניו, ומפתח מוצרים חכמים ופשוטים. שיחה עם שי הרפז ואלכס קוגל, אנשי מחלקת הפיתוח.
התפטרותו של ארז כהן, מנכ"ל "אלפא-סמארט", היכתה בתדהמה את כל הנוגעים בדבר. המו"מ בינו לבין דוב הרפז, הבעלים של חברת ההיי-טק CPC, הפועלת ביוקנעם, עמד לפני סגירה, וזאת לאחר חודשים רבים של מו"מ לא קל. מדוע התפטר? מדוע דווקא באותו רגע? מכיוון שיש על כך רק הערכות, עדיף לא להתייחס לכך. מה שחשוב הוא, שדווקא ברגע המכריעה מצא עצמו אלפא-סמארט ללא האדם שהוביל אותו במשך שנתיים לפחות. "מה הניע את דוב הרפז להמשיך בכל זאת?", אני שואל את שי ואלכס, "מדוע לא פירק את החבילה בהזדמנות זאת?".
אלכס: עזיבת ארז נפלה כהפתעה לכולם, אפילו למקורבים לו ביותר, אלה שהלכו איתו לאורך כל הדרך. לא סוד הוא שדוב בנה על ארז, ולפיכך עצר את כל המהלכים וביקש זמן למחשבה. הדבר קרה בתקופה טובה למפעל: ביצענו פיתוחים, הגיעו לקוחות מחו"ל, נכנסנו הזמנות. העיתוי היה ממש בעייתי, דוב, בצדק, חשש ואנחנו נמצאנו במתח רב. שררה תחושה של "להיות או לחדול". צוות ההנהלה המקומי ישב כאן שעות רבות והגיע להחלטה שעלינו לנקוט יוזמה ולהציל את המצב. לא יכול להיות שבגלל אדם אחד הכול ייפול. ארגנו משלחת, בראשות מיכל ואנוכי, ובתמיכת ישי צלניקר ובעידודו, נסענו אל דוב וקיימנו עימו שיחה ארוכה, במטרה לשכנעו לא לפרק את החבילה, להאמין בנו ולהמשיך על פי התוכנית. ישבנו במשך ארבע שעות מול דוב, בניו, והחשב שלו, כאשר הסיסמה שאיתה הלכנו היא: "אלפא סמארט זה לא רק ארז כהן!". מסתבר שהצלחנו לשכנע אותו, הוא התרשם שאפשר לסמוך עלינו.
חזון ארז כהן מתגשם
- כאשר בוחנים היום את תפיסתו של ארז כהן, מוכרחים להודות שהוא צדק בקונספציה שלו, שעיקריה: הייצור לא צריך להתבצע כאן, משום שאפשר ליצר יותר בזול במקומות אחרים, מה שחשוב ומכריע הם הפיתוח והשיווק, באלה יש להתמקד.
אלכס: הקו שלו היה נכון ומוכיח את עצמו. ישנם המון קבלני-משנה זולים. אם היינו רוצים להפוך את אלפא-סמארט למפעל ייצור, היה צריך להשקיע כאן סכומי עתק, כדי להביאו למצב של מפעלים שכבר קיימים בשוק ומשוועים לעבודה. יותר נכון לומר, עדיף היה לקחת טרקטור שופל, להרוס הכול ולהתחיל מאל"ף. את האופציות האלה בית-אלפא בצדק שללה.
שי: אנו מפתחים ומייצרים כאן דוגמאות, אבי-טיפוס וסדרות קטנות בלבד ? בכמות של מאות ועד אלפים בודדים. מעל לזה, מוציאים החוצה. כאשר ארז הבין ש"הברז של הקיבוץ" סגור בפניו, החל לחפש אחר משקיעים שיהיו מוכנים לממן את מימוש החזון שלו. הוא עניין כמה ולבסוף המו"מ עם דוב היה המוצלח ביותר.
- מה נותנת לנו השותפות עם CPC?
אלכס: רצפת ייצור מאוד מתקדמת. הם מחזיקים במכונה הכי מתקדמת בארץ, שעובדת בטכנולוגיה הנכונה, ולמעשה היא כמעט ואינה מנוצלת. זו חברת היי-טק מאוד רצינית, שלעולם לא היינו יכולים להתחרות בה. אצלם הכול חדש ומתקדם, כולל מערכת אבטחת איכות שלימה. המטרה שלהם הייתה להעביר את הייצור ליקנעם.
- אם כך, למה הוא צריך אותנו?
פשוט מאוד - אין לו מחלקת פיתוח! הם מתעסקים בקבלנות משנה בלבד.
הפיתוח במוקד
- תסבירו לי, מה זה בדיוק פיתוח? איך אתם עולים על בעיה, שצצה אצל מישהו, ונדרש לתת לה פתרון?
אלכס: אנחנו (הכוונה לקב-קור) חברה בת 50 שנה, עם המון ניסיון בתחום של בקרת טמפרטורה. את זה אסור לשכוח. הדבר מאפשר לנו לצאת ביוזמה ולפתח מוצרים שאנו מגלים שחסרים בשוק. אנו מסוגלים לתת פתרון לבעיות שטרם מצאו להן פתרון מלא. האחראית על השיווק אצלנו, מיכל אלדר, נמצאת בקשר הדוק עם השוק המקומי, היא נפגשת עם לקוחות פוטנציאליים ושומעת מהם מה קורה ומה נחוץ. לעיתים גם אחד מאיתנו, אנשי הפיתוח, נוסע עם מיכל, שומע ישירות מהלקוח מה הבעיה, חוזרים לכאן, משקיעים מחשבה ? ותופרים פתרון.
שי: יש לנו אתר מעניין ומרשים באינטרנט (אפשר להיכנס דרך אתר הקיבוץ), ובאמצעותו מגלים אותנו גם בחו"ל. אנו משתדלים להגיע לפחות פעם בשנה לאחת התערוכות המובילות בעולם בתחום החימום, המיזוג ובקרת אנרגיה, מציגים שם פרוספקטים שלנו, לומדים את השוק ומציגים את עצמנו. אגב, שם ארז מצא את הלקוחות שהביא.
אלכס: זו באמת ההנאה של איש הפיתוח ? לתת פתרון לבעיה, כזה שיהיה זול יותר ממה שקיים בשוק, או למצוא פתרון אחר, מתקדם או פשוט יותר. אני, למשל, נמצא כבר 15 שנה בתחום הזה, וצברתי ניסיון עצום, עליו אני יכול להתבסס ולהסתמך בעבודתי.
הצלחה בקליטת העלייה
אלכס נולד בביילורוס (אחת מהרפובליקות של ברית-המועצות לשעבר) ועלה לבדו ב-1992, בן 28, מצויד בהשכלה בתחום האלקטרוניקה, ועם נסיון והתמחות בתחום של מכשירי מדידה. אלכס עלה במסגרת "בית ראשון במולדת", הגיע לקיבוץ כנרת והחל ללמוד באולפן. למזלו, דילג על שלב טאטוא הרחובות. חבר שעבד במפעל אלקטרוניקה בבאר-שבע הציע לו לעזוב את האולפן, להצטרף אליו, לצאת לשוק ולבנות לעצמו את החיים. "אני זוכר את המשכורת הראשונה שהרווחתי אחרי 3 חודשים בארץ", צוחק אלכס, "קצת יותר ממשכורת מינימום, אבל היתה לה משמעות מיוחדת עבורי ? הנה, אני ממשיך לעבוד במקצוע שלי". משם עבר למרכז ועבד במפעל קטן לייצור מזגנים, ולקח על עצמו את החלק האלקטרוני של פיתוח וייצור פיקודים למזגנים. המפעל הזה עבד מול קב-קור. בינתיים התחתן אלכס, הוריו עלו לארץ והתיישבו בעפולה. משה אלקוני ביקר במפעל והאיץ בו: "נו, התחתנת, עוד מעט ילד, ההורים פה, תעבור לעפולה ותיקלט אצלנו". אלכס התלבט, משום שאהב את החיים במרכז, אבל עבר לעפולה ? ואכן ניקלט בקב-קור.
היתרון שלנו בהיותנו קטנים
בעוד שי משדרת נינוחות, אלכס ממש "יושב על קוצים" ודואג, מאוד דואג. "אנו חייבים להגיע למצב של היקף מכירות גדול, כדי שהמפעל ירוויח וניתן יהיה להוסיף משרות, כדי להשתלט על העבודה. אבל הוספת משרות דורשת השקעה כספית". אז מה, באמת, קודם למה? עוד דוגמא לבעיה מסוג "הביצה והתרנגולת"... CPC, המעסיקה 180-160 עובדים, משלימה בניית מפעל חדש ביוקנעם, חדיש ומודרני, ונערכת למעבר אליו. ראשו של דוב הרפז טרוד בהעברה ומשום כך מינה מנכ"ל מטעמו לאלפא-סמארט ומבחינתו המשך פעילות יעילה של אלפא-סמארט בבית-אלפא ? הפיתוח והשיווק - מורידה עול כבד מראשו. שי: סביר והגיוני שהשלבים הראשונים של המוצר יהיו כאן: פיתוח, בניית סדרה ראשונית, הבאה ללקוח, תיקונים (אם יש), ועיצוב המוצר הסופי. במידה ויהיה ייצור המוני, הוא יתבצע ביוקנעם או אצל קבלן משנה אחר. בכל הנוגע לייצור במנות קטנות יש לנו יתרון. אנחנו מגדירים עצמנו כמפעל "בינוני ומטה", ופועלים בנישות קטנות, בהן יש לנו סיכוי להתחרות בסינים ובמפעלים הגדולים. אם יבוא לקוח ויבקש מהסינים לייצר 3,000 יחידות, סביר שיסרבו, או שיתקעו מחיר גבוה. לנו זה כן משתלם. לקוטן ולזריזות יש יתרון. תמיד יהיו מי שיחפשו את הנישות הצרות, ועלינו להתאמץ ולמצוא אותם. אלכס: חשוב שיהיה לנו "מוצר-בית", בסדרות גדולות, שיאפשר ייצור קבוע ויספק את הלחם של העובדים. ישלם משכורות ויותיר כסף לפיתוח, להשקעות, למימון קורסים להכשרה מקצועית. מוצר שאותו אפשר יהיה למכור בכל עונות השנה.
הפנים שלנו מכוונים לחו"ל, משום שבארץ התחרות קשה ? יצרנים גדולים וייבוא סיני, צפוף לכולם. אנחנו בונים על השוק האמריקאי והקנדי. ישנן התחלות והתעניינות, ויש כבר לקוחות ששילמו עבור הפיתוח. כל הלקוחות האלה, אגב, בנו על ארז, אותו הכירו ונתנו בו אימון, כך שהתפטרותו גרמה לעיכוב ההתקדמות עם חלק מההתקשרויות האלה.
מוצרים ייחודיים
שי ואלכס מספרים על מוצרים שפיתחו, וחלקם כבר נמכרים בסדרות של אלפים. כך, למשל, טיפלו בבעיה של בתים ודירות בהם מותקנת מערכת מיזוג מרכזית. כאשר היא מופעלת היא שולחת אוויר ממוזג גם לחדרים בהם לא נמצא איש. פיתוח תריסים מיוחדים, (ד?מ?פ?רים) המותקנים בקצה השרוולים, ותרמוסטטים הסוגרים את התריסים בעת הצורך ומופעלים על-ידי שלט. עד כה מכרנו יותר מ-3,000 יחידות כאלה למורת רוחם של המתחרים שלנו, שמאוד לא רצו שניכנס לנישה הזו. מיכל, המשווקת, מדגישה את העובדה שמדובר במוצר כחול-לבן ? הפיתוח, הייצור והאחריות ישראלים. היא מצליחה לשכנע! כאשר הגיעו ללקוח קנדי שגילה עניין במצור, "תפרו לו חליפה". כלומר, לקחו את דרישותיו ועל בסיס הפיתוח הקיים התקינו לו מערכת מותאמת.
שי: פיתחנו פרוייקט חשוב עם סלקום. בתחנות המימסר שלהם מותקנים שניים-שלושה מזגנים, כדי שיקררו את ארונות המיתוג. המזגנים עובדים נונ-סטופ, וכאשר חל בהם קלקול, חשוב שתינתן התראה מיידית, כדי שהציוד לא יתקלקל. פיתחנו גם תרמוסטט המיועד לווסת את חימום המבנה ע"י מערכת המותקנת מתחת לרצפה. הוא מיועד בעיקר לחו"ל ? אנו מתכוונים בעיקר לשווקים בארה"ב וקנדה. הלקוח ביקש שנבצע פיתוח שיצרנים אחרים לא עשו. הרמנו את הכפפה, ביצענו את הפיתוח, כבר מכרנו כמה מאות ואנו מחכים להזמנות נוספות. * * * לסיום אני שואל את אלכס אם הוא מרוצה מכך שנענה להצעת אלישע "לחזור הביתה". "אני בהחלט שמח על כך", מדגיש אלכס, "משום שאני רואה בעבודה במפעל הזה אתגר עצום. יותר מכולם, אני מבחין בפוטנציאל העצום הגלום בו, מקווה שההשקעות עליהן מדברים אמנם תיכנסנה, ומקווה שההתקדמות לא תיעצר ואנשי השיווק יגבירו את החיפוש בחו"ל. ובאשר לנו, אני מאחל לעצמנו שנגיע למצב שנעסוק בפיתוח נטו, זו ההנאה והכיף. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולאחל לכולנו שנה טובה ופורייה, הרבה בריאות ומזל, להגיד תודה מכל הלב לכל הצוותים שלנו: לפיתוח, לשיווק, לייצור, להנהלה ובאופן אישי להילל נוימן בתור מורה, חבר ופשוט איש טוב, על המאמץ הגדול שעשינו בשנה החולפת, למרות כל הקשיים".
כתב: מיכאל