ושבו בנים לגבולם

בימים אלה ממש מתחילה משפחת גלי וניר אגם לבנות את ביתה החדש בהרחבה של שכונת "המטוס". למיכל לנס, הרוח החיה בקידום הפרוייקט, זהו יום שמחה. בקרוב מאוד תבקש את אישורנו לקדם את שלב ב' בפרוייקט החזרת הבנים.

לפני מספר שנים, אומרת מיכל לנס, כאשר סיימתי עבודתי באולפן "העמקים", שאלתי את עצמי: מה אעשה בזמן הרב שהתפנה לי? קבעתי לעצמי שלושה תחומי עיסוק עיקריים: • אחד, לנשמה, התחלתי ללמוד לנגן בפסנתר, בהדרכת אולה, ומדי בוקר אני מתיישבת ליד הפסנתר ומנגנת להנאתי. אלה שעות המדיטציה שלי. • כל השנים הייתי מעורבת במה שקורה בקיבוץ והשתדלתי לתרום ככל יכולתי בנושאים שנראו לי חשובים חפשתי תחום שבו אוכל לתרום, שיהיה מעניין ואאמין בו. הפרוייקט של החזרת משפחות הבנים בדיוק ענה על כל אלה: הוא חשוב, מעניין ואני מאמינה בו. • ובאשר למשפחתי, אני שמחה על הזמן שאני יכולה להקדיש לבניי ובתי וכן לילדיהם--נכדיי. במידה מסוימת יש בכך פיצוי על שנים בהן שימשתי מחנכת, ולא יכולתי להשקיע את מה שילדיי ציפו ממני. הצוות הדמוגרפי יוצא לדרך "הצוות הדמוגרפי", אותו מרכזת מיכל, הוקם לפני כשלוש שנים. מיכל הציעה למזכירות הקיבוץ להקים צוות שיבדוק הצעות שונות, כחלק מהטיפול בנושא. בצוות נכללו: יענקלה קליין, דגנית שדה, חגית לירון, עידן בהט ומיכל, שלקחה על עצמה את הובלת הצוות. מיכל: קבענו לעצמנו מספר כיווני פעולה: • התחלנו לבדוק מה נעשה בבית-אלפא בשנים עברו בנושא הדמוגרפי. • החלטנו להיפגש עם כל חבר שיש לו תוכנית או רעיון בנושא. • לבקר בקיבוצים אחרים, כדי ללמוד מה הם עושים. • להיפגש עם עורכי-דין, כדי ללמוד את ההיבט המשפטי והסטטוטורי של הנושא. ואכן, נפגשנו עם דניאל הכהן, ששימש מרכז ועדת קליטה. דניאל הבין אז כי אם המזכירות לא תקציב סכום מתאים שיאפשר לבנות דירות לקליטה, או לפחות לשפץ דירות קיימות, אין סיכוי לקלוט. מכיוון שהמזכירות לא אישרה תקציב מתאים, המהלך שלו הוקפא. למשה שביט הייתה תוכנית שקרא לה: "מסלול צעירים מועדף" והתוכנית אמרה לטפל בצעירים כבר מגיל 16-17 וללוות אותם לאורך שנים, תוך מתן תנאים מועדפים. אנחנו לא חשבנו שתוכנית כזו היא ריאלית. נפגשנו עם שאוליק וראובן טרייבר ושמענו מהם מהן החלטות המינהל, מהו הנוהל לקבל אישורים, ומה מצב הדיור בקיבוץ. הגענו למסקנה שהדבר הנכון והמתאים לבית-אלפא הוא קליטת משפחות בנים, שיבנו כאן את ביתם ויחיו בעצמאות כלכלית, כ"תושבים" בסופו של דבר הובאו כל ההצעות בפני המזכירות והשיחה. לא הוחלט שמעדיפים או מקדמים אחת מהן וניתן "אור ירוק" לכל הצוותים להמשיך לפעול, לבדוק את התוכניות ולהציע בבוא העת משהו מעשי בפני המוסדות. - אמרת שביקרתם בקיבוצים אחרים, מה למדתם מהם? משרד עורך-הדין שלמה כהן הציע אז רעיון של מעמד של בנים "חברים-תושבים". כלומר, כלפי הקיבוץ הבנים החוזרים יהיו תושבים, וכלפי גורמי חוץ ייחשבו חברים. גורמים משפטיים אחרים הזהירו אותנו כי אין הכרה במעמד הזה ומי שילך על זה – מסתכן. לפיכך ויתרנו על הרעיון וגם החלפנו את משרד עורכי-הדין עימו עבדנו. שמענו על קיבוצים שהחליטו על הרחבה של עשרות בתים, ולנו הדבר נראה לא מתאים לגבי בית-אלפא. העדפנו ללכת על שכונה קטנה ולהתקדם לאט לאט. הבנו גם שאין דין קיבוץ שיתופי כדין קיבוץ מופרט, שבו אתה משלם מנייה, בונה לבד את ביתך, אחראי לפרנסתך ומתחיל את החיים עם ותק בשיעור אפס.
כנס הבנים
- מדוע חשבתם שהחזרת משפחות הבנים הוא הרעיון הנכון והמתאים לבית-אלפא? הבנו כי הבנים הצעירים לאחר השחרור מהצבא אינם יעד. הם אינם מחפשים שום פתרון של קבע ועתידם אינו ברור אפילו לעצמם. אמרנו לעצמנו כי בין הגילאים 45-35, כאשר הם כבר נשואים והורים, בעלי מקצוע, בעלי אמצעים כספיים, במצב בו הם מחפשים היכן להקים את ביתם – זהו המצב האידיאלי להציע להם את בית-אלפא כפתרון. ערכנו כנס בנים להסברת הרעיון. באו 80 בנים ובנות (!), הקשיבו בעניין רב, ואנו שידרנו את המסר: בית-אלפא רוצה שבניה יחזרו לקיבוץ! נתקלנו במספר תגובות: • בנים שרצו להקים ביתם כבר אז. לו היו בידינו האישורים כבר באותה עת, הם היו בונים בבית-אלפא. מכיוון שלא יכולנו לפעול מהיום למחר, הם הקימו ביתם במקומות אחרים. • כ-30 בנים הודיעו כי הם מגלים עניין מעשי, ועימם – ועם משפחותיהם בקיבוץ – התחלנו לקיים קשר שוטף. • רבים הודו לנו על התוכנית והבהירו כי הם טרם בשלים ליישום רעיון כזה, אבל ייקחו אותו בחשבון בבוא העת. כבר אז הבהרנו את התוכנית: קיבוץ בית-אלפא יקצה למעוניינים חלקת קרקע, יאפשר להם לבנות, והם יתגוררו בשכונה החדשה במעמד של "תושבים". נדרשו מספר שיחות קיבוץ ומאמצי שכנוע כדי שהרעיון שלנו יתקבל בקיבוץ ויהפוך למדיניות רשמית. מאז עברו עשר משפחות להתגורר בקיבוץ עם ילדיהם, ועוד שתיים-שלוש החליטו להצטרף ויעברו להתגורר כאן עם השלמת ביתם. אחת-עשרה משפחות השלימו את כל המהלכים מול המינהל ושאר הרשויות, ואחת – זו של גלי וניר אגם – כבר מתחילה לבנות בימים אלה!
מהלכי קליטה
- האם הפעלתם ועדת קבלה? מינהל מקרקעי ישראל דורש הפעלת ועדת קבלה. בשלב מאוד מוקדם הקמנו ועדה, בהרכב: חגית פלד, עידן בהט, שרון זלצר, צופית הרבסט ואני. נפגשנו עם כל המשפחות וביקשנו מהן לבצע בדיקה גרפולוגית, למרות שמדובר בבנים שלנו. התוצאות הן חסויות, ורק אחת מחברות הוועדה ראתה אותן במלואן. אגב, מי שעברו ועדות קבלה במקומות אחרים והעבירו לנו את חוות הדעת – קבלנו זאת. - האם נבדקו האמצעים הכספיים של המשפחות? כולם הרי צריכים משכנתא והבנק עושה את כל הבדיקות הדרושות לפני שהוא מאשר. כלומר, מי שמקבל משכנתא, סימן שבדקו את היכולות שלו מכל הכיוונים. - האם תתבצע גם התארגנות מוניציפלית של תושבי השכונה? ישנה החלטה של המדינה כי בכל ישוב כפרי, שיש בו מעל ל-20% תושבים, חייב לקום "ועד מקומי", שיורכב מנציגי התושבים והחברים. המערכת הארגונית אכן תשתנה, וזאת משום שיש לתושבים זכויות הצבעה בנושאים שונים ומעורכות בהחלטות. הבאתי בפני המזכירות את עמוס דותן ממולדת, שהקים שם את ההרחבה, מומחה לנושא, והוא נתן למזכירות הרצאה מאלפת. על פי הנוהל, כבר היינו צריכים להקים ועד מקומי, אבל אנחנו, כדרכנו, דוחים. אני מנסה לקדם את העניין. - מה היתרון במשפחות בנים חוזרים? יש לכך כמה יתרונות: • משפחות ההורים בקיבוץ מאושרות ואף מסייעות בתהליך הקליטה. • אנחנו מכירים את המועמדים מהיכרות אישית. • הקליטה פשוטה יחסית והמשפחות זקוקות לזמן קצר כדי להרגיש בבית. • מכיוון שהם מכירים אלה את אלה, הראשונים משמשים "מוקדי משיכה". מדובר בבנים, האוהבים את המקום, מעוניינים לחיות ליד הוריהם וליד חבריהם, לרובם ישנה עבודה בצפון ואמצעים לבנות. את מי זה מדאיג? עשר המשפחות כבר "תרמו" כעשרים ילדים בגיל הרך למערכת החינוך שלנו, שבלעדיהם ספק אם תתקיים. אין ספק שהעובדה שבית-אלפא הוכיחה כוונה רצינית ויכולת ביצוע, משפיעה ותשפיע על בנים נוספים. כבר עתה ידוע על עוד משפחות המבקשות להתקשר לשלב ב', ולכך עוד נגיע. נכון להיום, נקבע קבלן אחד שמבצע את עבודות התשתית בשני האתרים, עליו מפקח איתן ליס, שכבר התנסה בהרחבות ביישובי האזור. כאשר יושלמו עבודות התשתית – משהו כמו חודשיים-שלושה – יסיימו הקבלן ואיתן את תפקידם ויצאו מהתמונה. מטעמנו, נקבע פסח לשמש מקשר בין המשפחות והקיבוץ לקבלני ההקמה. כל משפחה התקשרה ותתקשר עם קבלן שבו תחפוץ ותבנה בשיטת "בנה ביתך". נקבע צוות מבין בעלי התפקידים, בהרכב: ישי צלניקר, עמית דגן, ראובן טרייבר, שאוליק, איתן ליס ומיכל, כדי לטפל בנושאים משפטיים, תכנוניים, כלכליים - ולשמור על כך שהקיבוץ לא ייפגע. - מדוע קליטה כזו כדאית לנו? המצב הדמוגרפי שלנו ממש גרוע וממוצע הגיל של חברי הקיבוץ הוא 62 בערך.... לא פעם חשבתי: איך זה שכולם אדישים מול הנתונים האלה? איך זה שהנושא אינו מדיר שינה אצל החברים? מדוע חברים אינם מתגייסים לסייע? אבל בית-אלפא הוא קיבוץ שבו הכול מתנהל לאט, מלאכת השכנוע קשה, וכל מי שלוקח אחריות על תחום לומד מהר מאוד מול אילו קשיים הוא צריך לפעול. בנושא הדמוגרפיה לזמן יש משמעות ואם לא נטפל בו בכל המרץ, איזה עתיד מצפה לנו? איני אומרת שזה הנושא הכי חשוב. המשך השינוי, הפנסיה, שיוך הדירות, הצעירים – הכול חשוב, לא פחות. לא מדובר כאן בקידום נושא אחד והעדפתו על היתר. אדרבא, יימצא לכל נושא "משוגע לדבר" שיקדם אותו בלי קשר לאחרים. איני חושבת שצריך לחכות, אלא לקדם את כולם במקביל. אני לקחתי על עצמי להיות זו שאינה ישנה בלילה מדאגה למצב הדמוגרפי, והחלטתי שלא אשבר ולא אתעייף. למרות שציינתי שהקליטה יחסית קלה, אני שומרת על קשר הדוק עם המשפחות ורואה עצמי מלווה שלהן בכל עניין. אני מוכנה להקדיש להם את כל הזמן שבעולם, ונדמה לי שהם יודעים זאת. מוכרחים להמשיך - כשאת מסכמת את שלוש השנים, זהו סיכום חיובי? כן, בייחוד שסוף סוף מתחילים לבנות. האמת, לא חשבתי שההכנה תיקח כל כך הרבה זמן ותהיה כה קשה, ולא האמנתי שהביורוקרטיה במדינה שלנו כל כך נוראה. אני שמחה לציין ערך מוסף: הקשר עם המשפחות הצעירות נהדר – רכשתי לי עוד חברים לחיים, אנשים מעניינים, כיף להיפגש עימם. - מה לגבי ההמשך? את מתכוונת להסתפק במה שכבר נעשה? אם לא נתקדם מיד לשלב ב', כאילו לא עשינו כלום. גם 14 המשפחות לא יסתפקו בכך. כאשר הן קיבלו החלטה להקים ביתן כאן, הן ראו מהלך של עוד עשרות משפחות שמתיישבות כאן, משנות את פני היישוב ומצעירות אותו. להערכתי, אם נעצור כעת, גם הן ישכירו בעוד כמה שנים את בתיהן ויחפשו ישוב עם אוכלוסיה צעירה. רק חברה גדולה של צעירים, עם הרבה ילדים, תבסס את בית-אלפא בשנים הבאות. על פי התוכניות, משתחררות כ-50 יחידות – במקום הרפת, למרגלות הגלבוע ובמה שנקרא פינוי-בינוי באמצע הקיבוץ. עלינו לאשר שלב ב', שיכלול 6-12 יחידות בשטח העליון, בין המוזיאון לבית-העם. יש לדעת שכבר יש מועמדים שהצהירו על כוונתם ורצונם לבנות שם. אני מוכנה לקחת על עצמי את ביצוע שלב ב', כמובן אם וכאשר הקיבוץ יאשר זאת, משום שאני מודעת לחשיבות העניין. - לסיום, מיכל, בית-אלפא בעוד חמש שנים – התסריט האופטימי. שלב א' גמור – צריך לזכור שהמינהל מחייב אותם להשלים את הבנייה בתוך שלוש שנים!; שלב ב' – 12 יחידות – בעבודה; ומתחילים לחשוב הלאה. נהגנו בחוכמה שלא הלכנו מיד בגדול, ובכך מנענו מעצמנו בעיות לא פשוטות. בביצוע השלבים הבאים נוכל ליישם לקחים שלמדנו משגיאות שנעשו במהלך שלב א'. בכל מקרה, אני רואה בתוספת של 25 משפחות צעירות בתוך חמש שנים – הישג עצום! * * * * * פגשתי את מיכל ביום ראשון, כאשר התפרסמו תוצאות ההצבעה בקלפי. הצעתה לא עברה – חסרו בסך הכול ארבעה קולות! – ולא יכולתי להימנע מהשאלה: מה את מרגישה לנוכח תוצאות ההצבעה? מיכל: על כך יש לי שלושה דברים לומר: א. אני חושבת שאנחנו עושים הרבה טעויות לגבי הבנים חוזרי הצבא. תמכתי מאוד בכל המלחמות של ועדת צעירים שנועדו להקל עליהם, על-ידי הורדת עלויות חיים בקיבוץ כדי לתת להם הרגשת בית. בכל הדיונים שהיו במזכירות הייתי עם נטע במיעוט ותמיד שאלתי אותה: איפה ההורים? למה ההורים אינם מקימים קול צעקה? אני רוצה להזכיר שהתפקיד עדיין פנוי. אולי עכשיו, יקומו כמה מהם, יתנדבו, וירימו בוועדת צעירים חדשה את הכפפה?! בכל מקרה, איני רואה שום קשר בין צעירים אלה, לצעירים עד גיל 40 אותם הצעתי לפטור מתשלום בעת קבלה לחברות. ב. התקנון שקבלנו אינו לא תקנון קליטה, אלא הוא תקנון קבלה לחברות. אינני חושבת שתקום ועדת קליטה, ואיני חושבת שיש לנו אפשרות לקלוט, אלא אם כן נשקיע בהרחבת דירות – ואת זה כפי הנראה לא נעשה. ג. ודבר אחרון – הוועדה של יהודית ודאי מרוצה שהעבירה את התקנון. ואני שמחה ש-76 חברים חושבים כמוני וזה בהחלט נותן לי כוח להמשיך בתהליך בו אני מאמינה.
כתב מיכאל.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן