נפלאות הטבע

לאחרונה טייל חוג המשוטטים שלנו בירדן, בהדרכת מנחם מרכוס, מתענגים על נפלאות פטרה ועל עוד כמה קניונים עתירי מים מדהימים ביופיים. שיחה עם עמרי חנון, שבתמונותיו אפשר לצפות באתר הקיבוץ והשלמות של רבקה ירון, מארגנת הטיול
עמרי: יצאנו, קבוצה של כ-30 איש – 20 חברי בית-אלפא ועוד עשרה "חוצנים", כמה מהם משתתפים קבועים – בנסיעת לילה לערבה, ועם בוקר עברנו במעבר "ערבה" לירדן. שם חיכו לנו מספר טנדרים חדישים, "דבל-קבינה", של חברת תיירות ירדנית. התארגנו בשיירה, אליה התלוו מדריך מקומי ושוטר-מלווה – כך מחייב התקנון הירדני לגבי קבוצות – ויצאנו צפונה, בהדרכת המדריך המיתולוגי מנחם מרכוס, אנציקלופדיה מטיילת, בעל ידע עצום בכל תחום וזכרון מופלא, שאינו חדל "להפציץ" מידע, מתובל בסיפורים נחמדים ובדיחות. אצלי נקלטו אולי 10% מהמידע שהעביר במשך הטיול, שארך ארבעה ימים ושלושה לילות.
ביום הראשון טיילנו בוואדי רם, כינוי לחבל ארץ נרחב, הכולל דיונות וגושי סלע, רובם צבעוניים, חלקם בעלי פיתוחים וצורות יפות, שפיתח הטבע עם השנים.

בסוף היום הגענו לבית מלון הנמצא בפתח ואדי מוסה, ציר הגישה לפטרה. מלון סביר, מסודר נחמד, בו אכלנו ארוחות בוקר וערב מדי יום. צהרים, אגב, אכלנו בשטח, באופן מעניין: החברה המארגנת דאגה לשלוח בכל יום שף מטעמה, שהגיע למקום שנקבע עם רכב עמוס במצרכים והפליא להכין מטעמים במקום. ועוד הערת אגב: שואלים הרבה על המצב הבטחוני בירדן – ובכן, תיירות בינלאומית המונית היא אינטרס כלכלי מובהק של הירדנים והם עושים כל מאמץ שכל קבוצה תזכה בכל התנאים, תהנה, ותצא בשלום. רואים שם הרבה ישראלים ואין כל תחושת סכנה.
עמרי: ביום השני ביקרנו בפטרה עצמה. לא ארחיב כאן, משום שרבים היו שם, וניתן היום לצפות במבנים המדהימים ביופיים באתרי האינטרנט. אני התרשמתי בעיקר ממלאכת החציבה המופלאה שביצעו תושבי המקום לפני אלפיים שנה ויותר, וכן מציורי הסלע, שנעשו באבן הצבעונית. מכל הדברים שראיתי – כולם יפים ומרהיבים – התרגשתי בעיקר מהחציבה של הטבע, פרי "עבודת" הרוחות וזרימת המים, שיצרה עם השנים צורות מופלאות, שלו היה עושה אותן אדם, ספק אם היו מתקבלות תוצאות כה מושלמות. הארמונות החצובים בסלע שימשו בתי קיץ, משום ששמרו על טמפרטורה קרירה גם בימים הקיץ החמים. מנחם הפתיע אותנו בכך שהוציא אותנו מפטרה בנתיב לא שגרתי: לא דרך ואדי מוסה המפורסם, אלא בדרך עוקפת – מנהרה של 80 מטר, שנועדה להטיית מים, כדי למנוע שטפונות. זהו קניון מרשים, עם קירות ניצבים של כמה עשרות מטרים, עם פיתוחים ופיתולים, ומעברים צרים. בדרך הזו הולכים מעטים, רק קבוצות שהמדריך יודע עליה.
הימים השלישי והרביעי הוקדשו לסיורים בקניונים גבוהים וצרים, בהם מתקיימת זרימת מים קבועה. בכל יום הלכנו כ-15 ק"מ, חלקם בתוך המים, לאט לאט, נהנים מהצמחיה, מתפעלים מציורי הסלע ומהצורות החצובות בסלע. זה יופי שקשה לתאר במילים, אולי התמונות יצליחו להעביר את התחושה. לקראת סוף היום הרביעי הגענו למעבר שייח חוסיין – ומשם הביתה.
אני יודע שפטרה נחשבת לאתר מספר אחד בירדן, אבל באשר לי, אם אחזור לשם, אעדיף לעשות עוד טיול קניונים, משום שאני מעדיף את נפלאות הטבע מאשר את מעשי היצירה של האדם.
רבקה ירון: מעניין שעדיין חופרים בפטרה ומחפשים מבנים נוספים. ואכן לאחרונה חשפו כנסיה, למעשה מקדש ענק, והחלו לשחזר אותו. מנחם נוהג להושיב את המטיילים ממול, במרחק מסוים, ותוך כדי תצפית להסביר את מה שאנו רואים וגם את מה שאיננו רואים (ואולי עוד יתגלה). ההפתעה הגדולה, גם לאלה שכבר היו בפטרה, הייתה המנהרה העוקפת והקניון דרכם הוציא אותנו מנחם מפטרה, ואשר מתחברים בהמשך עם ואדי מוסה. היום בפטרה היה מרתק ועשיר בחוויות. ביום השלישי טיילנו בואדי רוער, גם הוא קניון מדהים, המתאפיין בצמחיה, בזרימת מים, בקירות גבוהים, עליהם צומחים שיחים שונים - יופי שלא יתואר.
כמות הגשמים באזור הזה היא 300-250 מ"מ, לעומת כ-30-20 מ"מ בצד שלנו, והתוצאות מדהימות. אזור ואדי רם מרופד בחול קוורץ, שאינו סופח מים, ומליחות המים הזורמים בו היא 50 מ"ג כלור! הירדנים בנו מפעל מים המושך את המים הנפלאים האלה למאגרים בעקבה ומשם הם מועברים בצינור לרבת-עמון. ביום השלישי הייתה לחלק מהמטיילים אכזבה מסוימת. כאשר הציג מנחם את תוכנית הטיול אמר שאולי נטייל גם בארנון. הסתבר שהירדנים סגרו את הנחל וצריך לשלם בדינרים כדי להיכנס. מכיוון שהעניין לא היה סגור, לא הצטיידנו בדינרים וכך נאלצנו לוותר, אך התחליף לא היה גרוע כלל.
התפעלנו ונהנינו מהאופן בו הכינו עבורנו את ארוחת הצהריים. בכל ארוחה הכין הטבח חמישה סוגי סלטים, אותם הכין במקום, תאווה לחיך. באחת הפעמים הכין עוף ואורז שבושל על גחלים בתוך האדמה, ממש ללקק את השפתיים. למרות שמדובר במדבר, הכול הוגש באופן נקי ואסתטי. מה שכן, לקח זמן להתרגל לקצב החיים הבדואי, בישול כזה אורך זמן רב ואין דרך לשנות זאת. אבל התוצאה מצדיקה את ההמתנה. התפיסה לגבי העיר פטרה השתנתה – פעם חשבו שזו הייתה "עיר של מתים", היום מבינים שזו הייתה עיר שוקקת חיים, אפילו עם עורף חקלאי. מנחם טוען שהקרמיקה שלהם היא היפה ביותר ואת האמנים הנבטים הוא מכנה – בעלי "ידי זהב". סיפור הנבטים גם הוא פרשה מיוחדת, שהרי מדובר בעם שהופיע ונעלם, והשאיר אחריו סימני שאלה רבים, משום שלא השאיר אחריו חומר כתוב. אנחנו עשינו חופשה חלומית של ארבעה ימים, אבל כדאי לדעת שמבתי המלון באילת יוצא בכל בוקר טיול יומי לפטרה, החוזר בסוף היום לאילת. למי שעוד לא היה, אני ממליצה בכל פה.  וכאמור, מיטב התמונות שצילם עמרי מוצגות באתר הקיבוץ, להנאת הציבור. לאחרונה פורסם כי בקרוב תיערך רשימה חדשה של שבעה פלאי עולם, מטעם אונסק"ו, וכי רבים מאוד הסיכויים שפטרה תיכלל ברשימה, המתייחסת לאתרים מופלאים מבחינה ארכיטקטונית.
כתב: מיכאל

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן