החבר קודם לכל!

שיחה עם אבי שובל ודורון גדיש, השרברבים המקומיים, על מצבו של ענף השירות לאחר השינוי. גם הם בדילמה: בכמה לחייב את החבר ומה תשלם הקהילה? איך לאזן את הענף המפסיד? עד כמה ניתן להעלות מחירים ולהישאר אופציה לחברים?

לפני שנה בדיוק התקיימה בבית-המלאכה של השרברבים מסיבה צנועה, בה נפרדו מישראל פרי, שעבד בקיבוץ שנים רבות ונחשב לשרברב המקצועי והמוביל. הפיטורין נכפו כחלק מתוכנית ההתייעלות שבוצעה בענפי הקהילה. שררה אווירה עצובה והכול חשו צער ואי נעימות. לא סוד שהיו מי שהציבו סימן שאלה על יכולתם של אבי ודורון להתמודד עם הנושא בכוחות עצמם. נו, אני שואל את אבי, איך אתם מרגישים לאחר שנה? אבי מחייך: "לא קרה שנתקלנו בבעיה שלא ידענו לפתור, או שנאלצנו לקרוא לקבלן חיצוני כדי שיתמודד עם נושא מסוים. כאשר לקחתי על עצמי את האחריות לפני שנה, הייתי שקט ובטוח שנוכל להסתדר בכוחות עצמנו ולתת תשובות מקצועיות לבעיות שיצוצו".

ישנה באמת שאלה כיצד מגיע אדם לבחור בשרברבות כמקצוע לחיים, שהרי שרברבות מזוהה – לפחות בעיניי - עם לכלוך, ביוב ושאר מקומות מהפחות נעימים בדירה. מסתבר שאח אחד של אבי היה שרברב. כאשר הגיע אבי לקיבוץ עבד במשך חמש שנים במטעים, ואז, באחד הימים, הציע לו אחיו השני דוד שמש. באותה תקופה עדיין חיממו מים בדירות באמצעות נפט ואבי שאל את ישראל אם יסכים להרכיב עבורו את הדוד. אחר-כך עבד לידו בעת ההרכבה, והגיע למסקנה שהוא רוצה להתפתח בתחום הזה. כך החלה הקריירה של אבי, שעבד שנים ליד אברהם פנחסי ז"ל וישראל יבדל"א, עוד כאשר בית-המלאכה שכן בבית בו נמצא היום הפאב, למד מהם את סודות המקצוע, והשנה הוא מציין 25 שנים של עיסוק בתחום! אני מפנה אותה שאלה לדורון והוא משיב: "עבדתי כעשר שנים בפרדס וכשהחלו בעיות בריאות, חיפשתי מקום אחר. שאלתי את אבי אם אפשר להצטרף והוא הציע שאנסה ואראה, אך הזהיר אותי: דע לך שמדובר בביובים ובלכלוכים. התחלתי מאפס ולמדתי מנסיונם של ישראל – מורה ומדריך מעולה - ואבי, ואני ממשיך ללמוד ולהתקדם כל הזמן".

ענפי השירות בקיבוץ עברו טלטלה בשנה האחרונה, כאשר נדרשו להתייעל ולהגיע לאיזון כלכלי. אבי: המצב כעת מעורפל, משום שההחלטה האומרת כי "מהקירות פנימה על חשבון החבר ומהקירות החוצה על חשבון הקהילה" – אינה מובנת ואנו איננו מבינים מה התרגום המעשי שלה. בעקבות ההצבעה על הצעות מינהלת השינוי, אמר לנו אחד ממלאי התפקידים הכלכליים: "מעכשיו, תיגבו 120 ? עבור הקריאה ולכך תוסיפו חומרים וזמן". כאשר שמעו זאת חברים שבדיוק ביצענו עבורם עבודות – קמה צעקה, ועמית הורה לנו להקפיא את ההוראה, שאגב לא הוא נתן אותה. בימים אלה אנו שוקדים על הכנת מחירון. לקחתי מאחד העיתונים מחירון של שרברבים בעיר, אבל מדובר בסכומים שחברים לא יוכלו לעמוד בהם. נשתמש במחירון כבסיס ונחליט באיזה חלק ממנו נחייב את החברים. כאשר המחירון יאושר ע"י הנהלת הקהילה, נפרסם אותו לציבור ועל פיו נעבוד.

- ישנה סכנה, עליה דיבר בעיתון הקודם שלמה, רכז החשמליה, לפיה אם תיגבו מחיר ריאלי, חברים יתחילו לבדוק הצעות נוספות...

הוא צודק ואנחנו נמצאים באותה בעיה. עלות שעה שלנו היא 65 ?, ולכך יש להוסיף חומרים ואת הזמן שאנו משקיעים – זמן העבודה וזמן של טיפולים שונים מסביב – כל אלה מרכיבים את מחיר העבודה. המחיר של 65 ? לשעה מכסה את ההוצאות על חלק ממשכורותינו, על הרכב שלנו ועל הטלפונים, אך לא יותר מכך. בנוסף לכך יש לנו עוד הוצאות: אנו נדרשים לשלם שכר דירה עבור בית-המלאכה שלנו וכבר הודיעו לנו שיגבו מאיתנו סכום של 1,125 ? בכל חודש לטובת הנהלת החשבונות, למרות שכלל לא ברור לי איך הגיעו לסכום כה גבוה, משום שלדעתי הם נדרשים לעשות מעט מאוד עבורנו. כל אלה יוצרים מצב שבסוף החודש אנו נמצאים בגירעון גדול. בחודש האחרון (ינואר) הודיעו לנו על גירעון של 6,000 ? בחודש! מצד אחד, אנו נמצאים בשטח, זמינים לכל קריאה, חוסכים לקיבוץ ולחברים את הצורך לקרוא לקבלנים מהחוץ, ומצד שני אנו נמצאים בגירעון. אנו עובדים קשה כל ימות החודש, בקושי נושמים, ובסוף החודש מסתבר שיש בכלל סימן שאלה על קיומנו. אומרים לנו: עליכם לקחת מכל לקוח סכום גבוה הרבה יותר, כך תכסו את ההוצאות ותאזנו את העסק. ההרגשה שלי היא שאם ניקח עלות ריאלית, לא ברור אם ייפנו אלינו. כלומר, בדברים קטנים או דחופים יפנו, אבל בסך הכול נפח העבודה יקטן.

- אנו שומעים על כך שהמועצה האזורית הפכה לפעילה ושותפה בנושא הביוב. כאשר פורץ ביוב בחצר אנו מרימים טלפון למספר 109 – מוקד החירום של המועצה – וכעבור זמן הם באים. מדוע אתם אינכם משמשים כתובת?

אבי: לדעתי הקיבוץ טעה בכך שהעביר את האחריות למועצה, משום שאנו יכולים להתמודד עם הבעיה. העניין הוא שאף אחד לא מוכן לשלם לנו על כך, ואילו המועצה מחייבת כל בית-אב ב-400 ? לשנה.

דורון: אם מדברים על הקשר שבין המועצה לנושא הביוב, יש לדעת כי בונים בבקעת בית-שאן בריכה מרכזית לאיסוף ביוב לשם מיחזור. יזרימו לשם במספר קווים את השפכים של כל היישובים, במיתקן הם יטוהרו וייעשה בהם שימוש חוזר, למשל להשקייה. הפרוייקט הזה יקר ועלותו תתחלק בין היישובים.

- אתם נתפשים כבעלי תודעת שירות גבוהה.

דורון: לגביי, חבר הקיבוץ נמצא במקום הראשון, בכל יום ובכל שעה. מתקשרים אליי לפעמים בשעות הלילה ובשבת ואף פעם לא אשיב שהשעה אינה נוחה לי ואדחה את הפנייה. כאשר מודבר בקריאת חירום אמיתית – קלקול בדוד המים החמים, כיורים ואסלות סתומים – אתן לכך עדיפות גבוהה. אם מדובר באמצע היום, אעזוב עבודה פחות דחופה ואתן תשובה, משום שמדובר בתקלות שברור כי יש לתת להן קדימות. אם מדובר בשעת לילה, נגיע לשם עם בוקר. תודעת השירות אצלנו גבוהה והחבר נמצא במקום הראשון.

אבי: אנחנו עדיין חיים ב"קיבוץ הישן", וקובעת לגבינו התפיסה שצריך להיענות לכל קריאה ולעזור, אחר-כך להתחשבן. כך נהגנו משום שהדבר נובע מהאופי שלנו, אבל אני אומר לא פעם לדורון: אי אפשר להמשיך ולנהוג כך ולגלות בסוף החודש את הגירעון. מצד אחד אנו נדרשים להגיע להכנסות שיכסו את המשכורות שלנו – שהן, אגב, אינן גבוהות – ואת הוצאות הענף. מצד שני, אנחנו ממשיכים לנהוג כמו בקיבוץ שיתופי. יותר ויותר אנו מגלים שהדברים אינם הולכים ביחד.

גם דורון וגם אבי עוסקים בעוד תחומים: דורון אחראי על אספקת הגז לבתים ועל אספקת הדלק לטוסטוסים. גם אלה בבחינת שרות לציבור, אך התימחור שלהם נמוך. משאית בלוני הגז מגיעה למקום מרכזי בקיבוץ, פורקת את הבלונים המוזמנים, ודורון מחלק אותם עם רכב המיול. אבי הוא חבר בוועדת צעירים, במסגרתה לקח על עצמו את נושא אחזקת החדרים – בראיון המתפרסם בעיתון זה, מחלקת לו נטע מחמאות רבות על הדרך בה הוא מטפל בנושא – אבל מה, ייקח על כך תשלום? משימה כה חשובה - לא נעים!

- האם שקלתם לבצע עבודות מחוץ לקיבוץ?

אבי: כן, אפילו פרסמנו עצמנו, אך קיבלנו רק קריאה אחת. יש לכך כמה סיבות: באזור פועלים לא מעט שרברבים וקשה לחדור ולקדם עצמך, כאשר אין לך, למעשה, כל יתרון עליהם. בנוסף לכך, ישנם מספר קיבוצים לא מופרטים ובהם השירות הזה ניתן במלואו ע"י הקיבוץ. אלה אינם זקוקים לשרברבים מהחוץ. כדי להיכנס לשוק, יש צורך בהשקעות: לרכוש רכב חדיש וגדול יותר, וכן לרכוש כלים חדישים. אנחנו כבר שנים איננו רוכשים כלים חדשים ומשתמשים בכלים שרכש בזמנו אברהם פנחסי. פה ושם אנו מקבלים קריאות מחפצי-בה, אך אי אפשר לבנות על כך.

- אתם אוהבים את העבודה?

אבי: אני נהנה בעיקר מכך שאני מייצר פתרונות לחברים ונותן להם שרות אדיב. לא פעם חבר קורא לי, כאשר נדמה לו שקרה לו "אסון", וכעבור זמן, כאשר אנו משתלטים על הבעיה ופותרים אותה – אין הרגשה טובה יותר מאשר לראות את פניו המאושרות של הלקוח. אגב, אני מלמד כל חבר היכן נמצאים ה"שיברים" המרכזיים של דירתו, כדי שבעת תקלה יוכל קודם כל לסגור את זרימת המים ולא להיות תלוי בנו. דורון: אני נהנה לפתור בעיות של אנשים. אנחנו פועלים בתחום שמקנה איכות חיים לחברים וכאשר יש בו תקלה, איכות החיים נפגעת. במקרה כזה, לאיכות הפתרון ולזמן ביצועו ישנה משמעות רבה. בכל הצניעות אני יכול לומר שאופיו של בעל המלאכה – סבלנותו, טוב ליבו והיותו טיפוס מתחשב - קובע הרבה. הסיפוק שלי הוא לראות שחברים מרוצים מהשירות שאנו נותנים להם.

כתב: מיכאל פאר.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן