זאב בצר - זכרונו לברכה
1923-2007

זאב היה בעצם י?יקה, אחד מחמשת הייקים שהיו בגדוד "שדה צפון" הצברי, ואשר השפיעו לא מעט על אופיו של הגדוד המפואר הזה: הוסיפו לו, דומני, רצינות, מחויבות, אחריות ודייקנות ביחס לאידיאלים התנועתיים וליכולת מילוי תפקידיו בתנועה ואחר כך בקיבוץ. זאב הגיע לארץ מגרמניה ב-1934 עם אמו ואחותו. ילד בן עשר, ללא אב, ובמהרה מצא את עצמו במוסד החינכוי במשמר-העמק, בו צמח להיות נער רציני ומוכשר המזדהה עם התנועה ונאמן לה. דייקן וקפדן עם עצמו ועם אחרים ויודע את דרכו. כשסיימה קבוצת "אלון" את כיתה י"א במוסד – נגמרו לימודיהם, חבריו התפזרו לקיבוציהם, המסגרת החינוכית התפרקה. זאב יצא להדרכה בכפר-סבא והביע רצונו להצטרף לגדוד "שדה-צפון" ששימעו הטוב הדהד ברחבי התנועה. הוא היה בן 17 בערך כשהצטרף לקומונה של גדוד השדה בתל-אביב. חיש מהר כבש לו מקום די מרכזי בגדוד הבוגרים של קן צפון ת"א, הקן הגדול בתנועה. הגדוד למד אז את התורה השומרית והכין עצמו להגשמה. החל אז גם המאבק על קיבוץ עצמאי וזאב לקח חלק בשיחות הרבות שקיים הגדוד – בינו לבין עצמו ובעיקר בשיחות עם נציגי התנועה. הוא נשאר להדריך את חניכיו גם אחרי שהגדוד יצא להכשרה בבית-אלפא, והגיע בתום "שנת ההכשרה" לשיחות על השלמת בית-אלפא. דבריו היו תמיד שקולים ומדודים ונאמרו לרוב בהתרגשות רבה ובהתלהבות. היו לזאב עקרונות משלו שהיה מגן עליהם בכל לב. לפעמים היה אפילו נרגז וכועס (היה לו "פתיל די קצר" – נהגו לומר). זאב היה אוטודידאקט, תמיד למד והתפתח. היה מדריך נפלא בתנועה ובמוסד החינוכי שלנו (קבוצת "אורן"), יצא לשליחות תנועתית בחיפה ולאחר כמה שנים שלחה אותו התנועה כשליח מרכזי לצרפת. בכל מקום בלט – מדריך שידע להקנות את אמונותיו ועקרונותיו ויצר קשר אישי ואינטימי עם חניכיו. על אף היותו איש עקרונות אדוק וקפדן, התיידד בקלות וידע להקשיב ולייעץ מתוך אמפתיה רבה. מעל לכל היה איש עבודה, חרוץ ואחראי. לקח ברצינות את ההתמקצעות בחקלאות ולמד הרבה בכיוון הכלכלי-משקי. כשש שנים ריכז את גן הירק, הגדול והמצליח. וכך אמר עליו רני לב: "זאב היה ייקה פרפקציוניסט, דייקן ותובעני בעבודה, ודרש מעצמו יותר ממה שדרש מאחרים. הציג בכך סטנדרטים גבוהים של אחריות בעבודה. שימש דוגמא לבני המשק הצעירים, שלמדו ממנו הרבה ופיתחו עימו קשרי ידידות יפים. היה נאמן לאמירה – 'עושים מה שצריך'!". מאוחר יותר למד זאב כלכלה - עבד כתמחירן, עסק בתכנון המשק ובבדיקות כלכליות ודאג לעזור גם לאנשים צעירים שהאמין בהם, כאשר למדו בכיוון המשקי. זאת מתוך הכרה שיש להכין דור חדש של מנהיגים משקיים כלכליים, דור שינהל את המשק עם ידע מקצועי מודרני, תוך מסירות מירבית. לא פחות מכך עזר זאב לצעירים, כי אהב לעזור. דומני שלאופייה המיוחד של ההשלמה, המגלה סולידריות ואחריות הדדית אמיצה לא פעם, הייתה לזאב תרומה לא קטנה. זאב היה משפחתי מאוד וראה בהשלמה את משפחתו שלו. היה איכפת לו מאוד מה קורה לכל אחד. אהב את חבריו, היה קשור אליהם, עקב אחר הילדים שנולדו מתוך חיבה ועניין, ולכמה מהם היה ממש דוד טוב. בשעות קשות לחבריו היה מנדב עצמו לעזרה מתוך רגישות והתרגשות. נהג להציג לא פעם את הצד ההגיוני-מעשי ואת השיקול הענייני – בתוך תוכו היה רך ורגשני. כשהתקשר לפני 33 שנים עם נחמה, חניכתו לשעבר מחיפה, שהתאלמנה במלחמת ששת הימים, היה לאב מסור ואוהב לשלושת בניה הרכים. פיתח עימם במשך השנים קשר נפלא והיה גאה ביותר על נחמה רעייתו הנהדרת ועל המשפחה שטיפחו: בנים, כלות ונכדים, שנוספו ברבות הימים. אנחנו, חבריו, השתדלנו לשמור על קשר איתו, לבקרו בכל הזדמנות בגעתון, ולשמוח איתו באושרו. ידענו שהוא מאושר, אבל ידענו גם שגעגועיו לבית-אלפא ולחבריו לא הירפו ממנו. ביום הולדתו ה-80 בא הנה לחגוג איתנו. נאספנו באחת מדירות ההשלמה וערכנו לו מסיבת יום הולדת. כשטיילתי איתו באותו יום בקלנועית הזוגית המרופטת שלי ברחבי הקיבוץ, כדי לראות מה חדש בו, קרנו פניו כשהגיע לכל הפינות האהובות עליו בחצר, ובעיקר כשפגש בדרך חברי קיבוץ מכל הגילים, שקיבלוהו בשמחה ובברכה. זאב היה מוערך מאוד ואהוב על הרבה חברים ולרבים היה ידיד אמת – וכך נזכור אותו.
עמליה.

דברים ליד קברו בקיבוץ געתון – 15.1.07 לכתוב על זאב – זה לכתוב על בית-אלפא, על נופיה, על השלמת "גדוד השדה", על הקומונה בצפון-תל-אביב, על העבודה בגן-הירק ועל חברות, שגם אם אין מתראים לעיתים-קרובות – הזכרונות בדרכם ממשיכים לרחוש ולגעוש. זאב היה בבית-אלפא קרוב לשלושים שנה לפני שעבר לגעתון. המפגש הראשון שלי עם זאב היה בשנת 1946, כשבאתי לקיבוץ כ"ילד-חוץ", לכיתה יו"ד, וזאב היה המדריך של קבוצת "אורן" – הקבוצה הראשונה במוסד החינוכי. ימים סוערים מתרחשים בארץ-ישראל - אידיאולוגית, פוליטית, צבאית - ואנו בדרכנו מחפשים תשובות למצוקות-נפש. מה ילד יום? התקום פה מדינה יהודית? ומה יהא על שכנינו הערבים? זאב מפגיש אותנו עם תוכניתו הנועזת של מרדכי בנטוב, על כינונה של מדינה דו-לאומית בארץ-ישראל כפיתרון צודק לשני העמים, ואנו – סוציאליסטים צעירים - נישבים מן התוכנית ומן הדרך שבה זאב משכנע אותנו בצדקתה. הוא קובע, כי מדינה דו-לאומית הוא הסיכוי היחיד לסולידריות מעמדית בין שני העמים. לומדים ומתאמנים בנשק. מלחמה בדרך. שנת 1947 עוברת על כולנו במתחים קשים. לימודים, אימונים, שמירות. 15 לינואר 1948- נפילת הל"ה בדרך לגוש-עציון - זה קרה היום לפני 59 שנים. זאב אסף אותנו בחורשת הקזוארינות, וליד מדורה הסביר מה קרה. דבריו נחקקו עמוק בליבי, ובספרי "לכבות את השמש" ציטטתי אותו: "הל"ה בהתנהגותם סימלו הומאניזם נאור, טוהר-נשק ומוסר נעלה. בקרוב כולנו ניקרא לדגל ובגדוד יהיו אנשים בעלי השקפות שונות, ממאיר יערי ועד זאב ז'בוטינסקי. כל שאני מבקש מכם: שימרו על זקיפות-קומה מוסרית, הומאנית כיאה לאנשי 'השומר-הצעיר'. הייתה זו מעין השבעה, צידה לדרך שליוותה אותנו כל משך הקרבות. לא עבר זמן והקבוצה, ביחד עם זאב, גוייסה ל"גולני", לגדוד 13. לחמנו ביחד בקרבות העמק, עברנו ימים קשים ואיבדנו חברים. בין הנופלים בקרבות ג'נין היה גם חנוך רוזנברג, חברו לגדוד "השדה", וזאב כתב עליו בחוברת שיצאה לזכרו, ואני מצטט: "... באת עם הרהוריך העצמיים, עם ספקותיך. כמדריך כבשת בקלות לב רבים. נאמן לתנועה ולעצמך. משלנו היית, לגמרי." הגדוד ירד לנגב וזאב יצא עימנו למשלט 86. שלחתי לו את ספרי, העוסק באותו קרב והוא כתב לי, בין היתר, ואני מצטט: "... הימים ההם והאנשים ההם שמורים בחייהם ובמותם בליבי עד היום הזה. הקרב על משלט 86 הוא מרכז חוויותיי מהמלחמה ההיא... רוח נכאה ירדה עלינו בגלל המפלה הכבדה ואובדן חברים, אך זו לא הייתה מפלה, כי את תפקידנו ב"מבצע חורב" - גדוד 13 מילא בשלימות." זאב נמנה עם אותם חברים שדמותם מלווה אותנו כל חיינו. גם אם גופו בגעתון – משהו מרוחו נותר עימנו כאן, בבית-אלפא. זאב היקר, אנו קוברים את גופך, אך לא את רוחך, המלווה אותנו לכל אורך הדרך. תנחומים למשפחה ולקיבוץ.
ישראל זמיר.

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן