האלה האטלנטית בואדי קקאו

מי שטייל בערוצי הנגב, פגש שם בין היתר גם את עצי האלה האטלנטית – גדולים, רחבי נוף ועתיקים מאוד. מקובל להניח שהתפוצה המקוטעת בואדיות המדבר שרדה מימים בהם היה אקלים קר יותר וגשום בנגב ובצפון אפריקה. באותו זמן "פלשה" האלה האטלנטית מערבות המזרח התיכון, דרך הנגב וסיני, עד להרי האטלס, שם יוצרת האלה האטלנטית יערות פארק נרחבים. השינוי?
אז איך היא הגיעה אלינו, לגלבוע שלנו, לחמסינים וליובש? היא מצליחה במגוון קרקעות - יש חורשות יפות בשולי עמק החולה, קרן נפתלי ובטבעון. המורה לבוטניקה ב"אורנים", שמואל אושרוב ז"ל, טען שהאלה הזאת "שלנו" היא הפרט הדרומי ביותר בארץ, ואם הוא אמר – אפשר לסמוך עליו. איפה בדיוק היא צומחת? ממש מול "מערת החול"! ואיפה נמצאת מערת החול? זאת יודע כל ילד בגן, כי ענת הגננת מוליכה כל שנה לשם את ילדי הגן. מהי מערת החול (קמח)? ובכן זהו קימוט של סלע הגיר שיצר חלל. מן התקרה נושר הגיר כבר אלפי שנים. כל הקרקעית מכוסה חול לבן, דמוי קמח, ובו עקבות כל המבקרים במערה - עקבות נמלים, זחילת החומט, עקבת רגל של חוגלה ואף לשלשת שהשאירה. פרסות שפני-הסלע וערימות זבל שהם צוברים בפינות ואף מחטי דורבן נמצאים שם בפתח. למעשה יש שם שני פתחים ושניהם פונים למערב. גם הסנוניות בונות שם קן בתקרה.
מי שצועד למעלה בדרך וצופה אל ואדי קקאו, רואה שיש שם מדרון מאוד תלול היורד אל הואדי ועץ בודד עומד בשלכת, ענפיו בהירים ועליהם תלויים עפצים דמויי אלמוג. זוהי האלה האטלנטית, ממש מעל לראשנו. העפצים הם אמצעי זיהוי לסוג האלה.
בגלבוע שלנו גדלים עוד סוגי אלה והם אלת המסטיק – שיח נמוך, ירוק-עד, בעל ריח אופייני. מהשרף שלו עושים בני-דודינו מיני משחות ומשקאות. וכן אלה ארצישראלית – גם היא גדלה להיות עץ גבוה ורחב-צמרת, מרשים ביופיו. אגב, זוכרים את סיפר מרד אבשלום באביו, כפי שהוא מופיע בתנ"ך? אבשלום היה יפה-תואר, בעל רעמת-שיער, שרכב על גבי סוס ונמלט מרודפיו ושערו נתפס בענפי האלה וכך נלכד, תלוי באלה. האלה הארצישראלית גם היא עומדת בשלכת וגם בה יש עפצים, דמויי תרמילים. זהו אמצעי הזיהוי של העץ. כאשר פותחים את העפץ, אפשר לראות המון חרקים קטנטנים, אלה הצאצאים של החרק אשר עקיצתו גרמה להיווצרות העפץ. זהו בית-גידול לדור הבא הניזון מן האלה. אפשר לומר כי העפץ היא מין טפילות.
עוד לא עניתי על השאלה איך הגיעה לכאן האלה. ובכן התפוצה הפשוטה ביותר היא דרך לשלשת הציפורים. הזרעים נבטו במקום זה ומהם נבט שתיל ומן השתיל התפתח עץ, והוא כבר חי שנים רבות ולא נפגע בשריפות – עד היום.
עדנה מן

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן