לשמור על הרגשת הבית

הגירעון בחדר-האוכל מרקיע ומדאיג. איך ממשיכים לקיים את האתר החברתי החשוב ביותר, אך במחיר סביר והגיוני? לאיציק כהן, המרכז את חדר-האוכל כבר קרוב לחצי שנה, יש הצעות ורעיונות, והוא אינו מבין מדוע אף גורם אינו מזמן אותו לשמוע את הצעותיו, כבסיס לדיון בהתייעלות חדר-האוכל.

- האם היה נכון להגן על חדר האוכל באמצעות קביעת מחיר-גג והבטחת סובסידיה, ולא לתת לו להתנהל לפי היבט כלכלי?

איציק: אכן נכון לנהוג כך, משום שאם רוצים לקיים את הבית הזה, אי אפשר לעשות זאת על פי חוקי השוק בלבד. יש לו חשיבות מיוחדת, הוא חלק בלתי נפרד מהוויית החיים שלנו, וצריך לעזור לו להמשיך ולהתקיים.

- האם אתה מודע לטענות הרבות שיש לחלק מהציבור לגבי איכות המזון, דבר המתבטא בירידת מספר האוכלים?

הכנת המזון ובישולו אינם תחת פיקוחי ואין לי השפעה על תהליך ואיכות הבישול. אני קולט טענות וביקורת מהציבור ומעביר למטבח את השדרים. אני בהחלט מודע לכך שלאיכות האוכל, לגיוונו ולטעמו ישנה השפעה מכרעת על התנהגות הציבור. חבל לי על כך שהחברים כבר הסיקו מסקנות, אך בצוות הבישול טרם הסיקו מסקנות. לאחר מספר פעמים שהעברתי שדרים וראיתי שאין התייחסות, הפסקתי להעביר. אולי באמת מיהרתי לוותר.

- אי אפשר להתעלם מהגירעון המדהים הנובע מהפעלת חדר-האוכל. מעריכים אותו ב-600 אלף ש"ח לפחות ואף למעלה מכך. מהיכן נובע הגירעון העצום הזה?

האמת שאיני יודע את מלוא התשובה. בכל פעם אני מגלה עוד שכבה. בין היתר, נעשו שגיאות בהגדרת השותפות ובתנאי ההתקשרות עם ניר-דוד. לדוגמא: בשעתו נקבעה כמות וסכום לחיוב חשמל, אבל התעריף השתנה מאז, ואנו ממשיכים לחייב לפי העלות שנקבעה בתחילה. ישנה שורה של הוצאות, שאנו גובים תמורתן מחיר לא ריאלי. גם לגבי המזון אין נוהל עבודה מובנה. מה שברור, חסר פיקוח מדויק על מה שנכנס מבחינת הכמות והאיכות. האם אנחנו מקבלים בדיוק מה שהזמנו? אני יכול לומר בביטחון שמכל סוג מזון הנכנס לחדר האוכל, אנו מאבדים לפחות 10% כבר בכניסה, משום שיש אובדן ופחת, שרק אנו נושאים בו. כאשר נשאר מזון, אין אפשרות להחזירו ולעיתים הוא מושלך. לא אנחנו מגדירים את גודל המנה וכמעט תמיד היא קטנה ממה שאנחנו רגילים לאכול. כך לעיתים קרובות אנחנו מספקים מנות של 200 גרם בעוד שקיבלנו אותן לפי תחשיב מנה של 180 גרם. קח את הפערים האלו בכל קשת פריטי המזון - הירק, המרק, המנה והלפתן - הכפל אותם במספר הימים בשנה, וכבר תקבל סכום משמעותי ולא קטן. וזה כנראה רק חלק מהסיפור. אחת הדרכים להתמודד עם הבעיה היא להתאים את המחירים לכמויות האמיתיות, אך לי אין סמכות לעשות זאת על דעת עצמי. הייתי רוצה שתקום רשות ציבורית שתעבוד לצידי. אני אציג בפניה את הבעיות, אביא נתונים, והיא תשקול מהלכים ותקבל החלטות בדרך מהירה וזריזה שתצמצם הפסדים. - מכאן נובע שמצבו של המטבח המשותף צריך להיות טוב, משום שכל הטעויות שציינת הן לטובתו... היה זמן שמצבו היה טוב, עכשיו הוא נמצא במצב לא טוב, לנוכח הירידה המתמשכת במספר האוכלים. 

איציק נזהר מלפגוע בצוות הבישול ומבחינות רבות הוא אפילו מפרגן להם, בעיקר על נכונותם להיענות לכל בקשה ופנייה של צוות חדר-האוכל, גם אם היא נעשית ממש לקראת סיום המשמרת. עם זאת, הוא מזכיר לי שלפני מספר חודשים, בעת דיון בשיחה על הכשרות, השמיעו חברים טענות נגד המטבח וחדר האוכל. נאמר להם אז כי זה אינו הנושא, אך הנהלת הקהילה לא יזמה דיון אחר שבו ניתן יהיה לומר את הדברים ולהשמיע את הטענות. הושלכה כפפה, אך איש מנושאי האחריות לא הרים אותה.

אני יודע שדובר על כך בדיוני צוות השינוי, הייתי מציע שיקבלו ממני את כל הנתונים לגבי הארוחה הזו, כדי שניתן יהיה לקבל את ההחלטה המתאימה. הארוחה זו אינה מכובדת, עלותה יחסית גבוהה וסגירתה לא תפגע בדברים החשובים באמת.

- איך משפיעה הכשרות על התנהלות חדר האוכל?

ביומיום אין לה כמעט השפעה, אם כי נאלצנו להוריד כמה מוצרים. הבעיות הן בסוף השבוע, לנוכח המגבלות לבשל ולחמם. כך למשל אנו נאלצים לטגן שניצלים בשעה שתיים בצהרים, ולהכניסם לארונות חימום, דבר המביא לא פעם להתייבשות שלהם.

- האם אתה שותף ולוקח חלק ביוזמה להוסיף לקוחות חיצוניים?

זו אכן צריכה להיות מטרה חשובה, משום שעל חברים לא עושים כסף. אם רוצים לשפר את מצב ענף המזון יש להוסיף הכנסות, וזאת ניתן לעשות רק על ידי הוספת לקוחות חיצוניים. לא מעט קיבוצים כבר עלו על המסלול הזה, התקשרו עם סוכני נסיעות בתחום תיירות הפנים וראו תוצאות, אם כי אין מדובר ב"מכרה זהב". את המהלך אצלנו מקדמים עמית, ניר פלאי, רחל'ה פלד ואני. עם זאת, יש לשמור על פרופורציות ולא ליצור מצב – הקיים במספר קיבוצים – שבו החיצוניים הם האוכלוסיה המועדפת, והחברים נמצאים בעדיפות משנית, דבר הגורם עם הזמן להסתלקות החברים. אני חוזר למה שאמרתי בפתיחה – חדר האוכל הוא קודם כל בית וחברינו צריכים להיות בעדיפות ראשונה. משום כך אפשר גם לסבול מצב של הפסד ברמה סבירה, שהרי חדר האוכל אינו "יחידת ייצור", אלא בית. בצד מאמצי השיווק, צריך להמשיך את ההתייעלות, אך לא אוכל לעשות זאת לבד, צריך להיעזר בכוח מקצועי.

- עד כמה גרמה יציאת האירוח לנזק? האם אפשר להחזירם למסגרת חדר האוכל?

כדאי לזכור שהאירוח הוא שלחץ על הקיבוץ לבצע את הכשרות, והנה דווקא אחרי שנעשתה הכשרות, האירוח לא חזר עד עצם היום הזה. כל הידברות שלי איתם מעלה חרס. הצעתי להם הצעות שאי אפשר לעלות על הדעת טובות מהן. קשה לי להבין זאת. הם הרי הוליכו את מהלך הכשרות ואנחנו מציעים להם ארוחות במחירי עלות כמעט. האמת, אין לי הסבר רציני מה קורה שם.

- מה הרגשתך האישית? נשמע לי די מתסכל לנוכח המציאות שאתה מתאר ?

אני משקיע מאמץ כדי לתת לחברים הרגשה שזו אינה מסעדה אלא בית. זה כולל טיפול בחדר האוכל מהכניסה, מהרחבה בחוץ, דרך הפואייה, ועד המזלג וכף ההגשה – כך שיהיה נעים להיכנס, כמו לבית. ההרגשה משתפרת כשחשים שהחברים מרוצים. בצוות אין שכירים, כולם חברים ובנים שלנו, הוותיקים פישל'ה ונורית והצעירים רע, לליב וערן. המסר העיקרי הוא להתייחס לציבור ולתת שירות נאות ברמה טובה. לוקח זמן, אבל אנחנו משתדלים. העובדים הבינו שבכל שעה שחבר ייכנס, הוא יזכה ליחס ושירות. גם כאשר מגיע חבר באיחור, הוא ייענה, לא רק מפני שהוא לקוח, אלא מפני שהוא קודם כל חבר. ניסינו והוספנו אפילו קפה ועוגה ביום שישי, על חשבון הבית, לחיזוק הרגשת הבית. פשוט כדי שיהיה נעים לשבת יחד בערב שבת בחדר האוכל, למרות שהדבר בוודאי מוסיף משהו לגירעון. קבלנו תגובות חמות, שיצרו תחושה מלבבת. אגב, אני מאמין שכאשר יגיעו הסיכומים של הרבעון האחרון (אוקטובר-דצמבר 2006) כבר נראה מגמה של הקטנת הוצאות בלי לפגוע ברמת השירות. ככל שהצוות יהיה קבוע ומקצועי, ניתן יהיה להמשיך את המגמה.

- האם יש לך הצעות לשיפור מצב הענף?

ראשית, כדאי לדעת שבצד הצוות יש לנו "שורת הגמדים", שבאים ועוזרים בלי חשבון ובלי תמורה, יודעים להושיט יד וזו ההזדמנות לומר להם תודה. אולי ניתן היה - באותה רוח טובה - להקטין את עלויות עבודות השבת ולחדש את תורנויות הערב ביום שישי. תורנות של פעמיים בשנה תביא לחיסכון, משום שלא נצטרך לשלם תשלום מוגבר תמורת השעות האלה. (לדעתי, גם לא ראוי להטיל עבודה זו רק על ילדים וחברים העושים זאת בשל מצב כלכלי). אני חושב שמשך ארוחת הצהרים ביום רגיל ארוך מדיי. הארוחה צריכה להיות מוגשת בין השעות 11:30 ל-13:30 בלבד. אין הצדקה להגיש לפני כן וגם מספר האוכלים לאחר 13:30 מועט ואינו מצדיק מצב שבו כל הצוות והאנרגיה עובדים "על ריק". זו רק שעה, אבל יש להכפילה ב-300 וכך נוצר חיסכון לא קטן. אגב, במקרה כזה לא יקופחו בני הנוער החוזרים מבית-הספר. ניתן להם פתרון מתאים, בלי שכל המערך יפעל וימתין להם. כאמור, גם ביטול ארוחת הצהרים בשבת יכול לחסוך, מבלי לפגוע במשותף. עם זאת אני רוצה להדגיש כי הארוחה בערב שבת היא ליבת העניין, זו הארוחה המרכזית של השותפות, ואיני מתכוון רק למזון. זו ההזדמנות היחידה בשבוע לחברים להתכנס ולראות זה את זה. אנו עושים מאמץ שחדר האוכל יהיה נקי, מואר ומסודר, וגם אם לפעמים חלק מהחברים אינם מרוצים מהאוכל, לפחות ירגישו נעים מעצם שהותם בחדר האוכל. ישנה הצעה מרחיקת לכת של "טעם טוב" לקחת אחריות כוללת, גם על חדר האוכל (אגב, גם בניר-דוד), כולל הגשת המזון והפעלת כל הקומפלקס. להצעה זו יש חסרונות ויתרונות. מהלך כזה יביא לחיסכון, משום שכל החוסרים והפחת יהיה עליהם. השאלה היא: האם יראו בחדר האוכל מנוף לצבירת כסף בלבד, או יקפידו לקיים את המקום כבית של החבר? במקרה כזה יש להציב תנאים ברורים: • להעסיק מספר מוסכם של חברי בית-אלפא. * יהיה רכז חדר אוכל, איש ב"א, במשרה חלקית – אולי כ"אם-בית" - שמתפקידו יהיה לדאוג לעניינם של חברי ב"א.

מכל האמור לעיל נראה כי ישנם רעיונות שונים שרצוי וניתן לבצעם. לשם כך, יש לרכז את כל הגורמים העוסקים בנושא ולהרכיב צוות פעולה שיקדם את הנושא, לפני שהגירעון יגיע למימדים שיאלצו לנקוט בצעדים שלפחות כעת אין מעוניינים בהם.

כתב: מיכאל

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן