מבט נוסף על המשך השינוי


מייקל עופר, שריכז את עבודת מינהלת השינוי, מתייחס לשאלות הקשורות להמשך תהליך השינוי.

- האם במהלך השנה, מאז הוחלט על יישום השינוי, עלו אצלך מחשבות על הצורך לתקן החלטות מסוימות?

אין לי ספק שלא כיסינו את הכול בחוברת השינוי, היה סביר שיתגלו לקונות (לקונה = חסרון, פגם) שאותן צריך למלא בהתאם לעקרונות השינוי. אני חושב שצריך יהיה להיפרד ממושגים כגון "רמת חיים קיימת" או "נוכחית", כיוון ש"קיימת/נוכחית" מתייחס למתישהו ב–2004, ואני נכנסים ל–2007. אנו צריכים לקבוע מהו הסל (מחושב לפי הפרטים שעליהם נסכם ביחד, מחירם יכול להשתנות), שהוא המאה אחוז, שמעליו אנו גובים מס פרוגרסיבי, איזה חלק ממנו הוא המינימום שאנו מבטיחים לחבר שממלא את חובותיו. אני חושב שצריך להגדיר באופן מובהק יותר מה מקבלים החברים שהיו בגיל פנסיה עם פרוץ השינוי, לדעתי את פנסיית היעד של הקיבוץ + הביטוח לאומי.

- האם נראה לך נכון וחשוב (בשנה שעברה) שמינהלת השינוי תמשיך להיות בתמונה ושותפה לדיונים ולהחלטות?

אני סברתי כבר בראשית 2006 שמינהלת השינוי סיימה את תפקידה. את השנה הנוספת עשינו כיוון שהייתה לנו תחושה (שהסתברה כנכונה בהצבעה בקלפי) שהציבור רוצה זאת. אני חושב שמכאן ואילך, האחריות תהיה על המזכירות, החברים צריכים לקחת את זה בחשבון כאשר בוחרים חברים למזכירות. ועדת ביקורת צריכה להיות "כלב השמירה", שמבטיח שעובדים לפי ההחלטות שהתקבלו.

- יתרונות המודל ה"רך" והשפעתו על אורח החיים בקיבוץ. זה אינו סוד שאני הייתי בעד השינוי הזה, עוד לפני קבלתו. כתבתי שאנו צריכים להיכנס למהלך בזהירות, בלי להשאיר חללים בדרך. אני דבק בזה גם היום. צריך להתקדם לאט ובזהירות, לסייע לחברים להגיע לעצמאות כלכלית. אני חושב שהקהילה שלנו צריכה להיות ביתרון על קהילות אחרות, לא רק בדשא ובאוויר הנקי, אלא גם ברמת הסולידאריות, העזרה ההדדית, שיש להם ביטוי כלכלי. משמע, אני לא מייחל למצב שבו לא יהיה מס קהילה או מס פרוגרסיבי. אלא המיסים צריכים לקטון בהרבה, כך שלחברים תישאר יותר הכנסה פנויה.

- מהו הכיוון אליו מוליכה מינהלת השינוי? איך להעריכו על רקע הלחצים מהציבור ומצבו הכלכלי של הקיבוץ?

אני פרשתי ממנהלת השינוי עם מחלתי, ואני נמצא כיום בפוזיציה של "נבצרות זמנית", עד לחודש ינואר (שלושה חודשים אחרי הניתוח). מינהלת השינוי פועלת בזהירות מרבית וע"פ העקרונות שנקבעו עם קבלת השינוי. לי אין ספק שאנחנו צריכים להוריד את הוצאת הקהילה, לא בגלל השינוי, זה היה צריך להיעשות בכל מקרה ובצורה דרסטית - וזה כואב.

- האם עלינו להמשיך ולהגן על האוכלוסיות החלשות בקיבוץ, או להסיר את כל ההגנות?

אני מאוד מקווה שמה שייחד את הקהילה שלנו, ומה שיתיר לנו לקרוא לעצמנו "קיבוץ מתחדש", הוא בין השאר, הערבות ההדדית שקיימת בינינו. היא לא מוחלטת כמו בקיבוץ הקלאסי, אך היא במפורש קיימת ואסור לוותר עליה.

- על מה יש לשים דגש בשנת 2007?

אנו צריכים לתקן שגיאות. צריכים להתייעל, ו"התייעלות" אינה מילה גסה. דוגמא: לכאורה אין שום סיבה שלא נכבס, נקפל ונתקן לבד את בגדינו. כל אדם עובד עושה את זה. חוזרים מהעבודה הביתה, יש כביסה לעשות, בגדים לקפל וכו'. לשירות הזה יש זכות קיום רק אם הוא יותר זול מהאלטרנטיבה. אם הוא לא יותר זול ואם אי אפשר להוזיל אותו, אז אנחנו, במטותא, נצטרך לעשות את זה לבד, ובמקביל להוריד את המס שאנו משלמים עבור זה.

- איך לדעתך צריכות להתקבל ובאיזה אופן צריך להתנהל הדיון הציבורי?

מילת המפתח היא - הסברה, לא רק במועדון לחבר אלא במפורש להשתמש בערוצים נוספים: בדפי המידע, בעיתון, בוידאו, ערב של ראיונות מאתגרים ועוד... - האם יש חשיבות לכך שתובא הצעה מוסכמת ע"י המזכירות ומינהלת השינוי? חשוב מאוד שההצעה תהיה מוסכמת ע"י המזכירות ומינהלת השינוי.

שאל: מיכאל; כתב: מייקל

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן