מאמין בשותפות ודו-קיום

לפני קצת יותר מחצי שנה החל ד"ר עבד אל-האדי זועבי לעבוד בקיבוץ כרופא משפחה. למד באיטליה ולפני 20 שנה החל לעבוד כרופא משפחה בעמק. תושב הכפר סולם, שני ילדיו הגדולים לומדים רפואה בירדן, מומחה לסכרת, בעל תפקיד בכיר בקופת-חולים, פעיל פוליטי במרץ ומאמין בשותפות ודו-קיום.

לאחר שסיימתי את לימודיי בתיכון בנצרת, אומר ד"ר זועבי, ביקשתי ללמוד משפטים. למדתי במכינה באוניברסיטת ת"א במשך שנה, אך כאשר לא התקבלה תשובה ברורה לגביי, החלטתי ללמוד רפואה בחוץ-לארץ. ההורים נדהמו, די התקשו לקבל את החלטתי האמיצה – עד אז לא למד אף בחור מהכפר בחו"ל! – אך חיזקו את ידיי, לנוכח האסרטיביות שהפגנתי. הייתי יד ימינו של אבא בנושא החקלאות, ובאחת הפעמים אמר לי: "מצד אחד, אני רוצה שתצליח; מצד שני – אתה משאיר אותי כאן לבד". אפילו זלגו דמעות מעיניו, אך הוא נתן את בירכת הדרך.

גאוות הכפר

כל הכפר היה שותף להחלטה, שעוררה אצל כולם התרגשות רבה. כולם בו לראות מקרוב את הבחור פורץ הדרך שהחליט החלטה כה נועזת – באותם ימים – וערב הנסיעה התקיימה חפלה במשך כל הלילה... ד"ר זועבי משתייך לחמולת זועבי, הגדולה והמפורסמת בעמק. משפחתו מתגוררת בכפר סולם, הנמצא ליד הקיבוץ והמושב מרחביה. בכפר מתגוררים כיום כ-2,700 תושבים, כולם משתייכים לחמולת זועבי. אחוז גבוה מבין אנשי הכפר הם בעלי השכלה גבוהה. המפורסם בהם היה עבד אל-עזיז זועבי, חבר-כנסת וסגן שר מטעם מפ"מ ההיסטורית. אחד מזכרונות הילדות שלי קשור לבית-אלפא, צוחק ד"ר זועבי, בגיל 14 עבדתי כאן במטעים... הוא נשוי למנואה ולהם ארבעה ילדים, בני 20, 19, 18 ו-13. הבת הבכורה והבן השני הולכים בדרכו של האב והם סטודנטים לרפואה באוניברסיטה של אירביד בירדן.

הבחירה ברפואת המשפחה

ב-1976 נסע לאיטליה והתקבל לאוניברסיטת פרארה, עיר שיש בה ריכוז של יהודים. אני מציין זאת, מחייך ד"ר זועבי, משום שהתגוררתי ליד בית הכנסת בעיר. כאשר הרב המקומי שמע על כך שאני מישראל אמר לי: "יש לנו מדי פעם צורך לגייס מניין מתפללים, האם תהיה מוכן לעזור?"... ד"ר זועבי למד באיטליה שבע שנים (עד 1983) ועבודת-הגמר שלו סיכמה מחקר גדול ומהפכני, שנמשך שנתיים וחצי, ובו נמצאה דרך לתקן בקע סרעפתי אצל עובר, בעת שנמצא בבטן אימו. הצורך בכך עלה משום שבמצב זה נשם העובר באמצעות הריאות של אימו. כאשר סיים לימודיו בא לחופשה בארץ וסיפר להורים על תוכניותיו. כאן הביעו ההורים אכזבה מכך שהחליט להמשיך ולהתמחות בחו"ל ושכנעו אותו לחזור לארץ. הוא עבד בביה"ח "רמב"ם" אצל ד"ר בר-מאור, כירורוג הילדים הראשון בארץ, ואחר-כך התקבל להתמחות בבאר-שבע. באותו זמן התחתן והקים משפחה ולאשתו לא נראה מתאים לעבור למספר שנים לבאר-שבע. בקטע הזה של חייו הכיר את ד"ר חווה טבנקין, ומאז הוא רופא משפחה.

תחום ההתמחות העיקרי - סכרת

ב-1993 סיים ד"ר זועבי את ההתמחות, וזכה בתפקיד מנהל אזור – מקצועי וכלכלי - הכולל מספר כפרים ערבים: מוסמוס בואדי ערה, זלפה וסאלם ליד גבעת-עוז, וכן הכפרים מוקיבלה וסנדלה, שלמרגלות הגלבוע. - מה תפיסה שלך לגבי תחום רפואת המשפחה? יתרונו של רופא המשפחה הוא בגישה הכוללת, המתייחסת אל הלקוח או החולה על כל צדדיו. מזה שנים בולטת גישת ההתמקצעות, כאשר הרופאים הינם מומחים לתחום מאוד מסוים והם מתייחסים לאותו איבר, אך אינם מכירים את הלקוח ואינם מתייחסים אליו כאל מכלול. לגבי רופאים רבים, אפשר לומר כי "איבדו את האדם שמאחורי המחלה". ידועה תופעה לפיה אנשים מתאשפזים בשל בעיה מסוימת ורופאי בית-החולים מתייחסים אל מחלתם, אך אינם יודעים את שמם או כל פרט אחר שיכול לתת רקע מסייע. התשובה האמיתית היא רפואת המשפחה. רופא המשפחה יוצר קשר אישי טוב עם הלקוח, יודע פרטים על משפחתו ואורח חייו – ולכל אלה ישנה חשיבות בהמלצה לגבי אופן הטיפול. לפיכך עלינו להתמצא בחידושי הרפואה אך לשלוט גם בגישות הפסיכולוגיות, כדי להקל על ההתקרבות אל החולה ובהבנת מצבו. אדם יכול להתלונן על כאבי ראש, למשל, אבל בעייתו האמיתית היא חוסר תעסוקה, או העובדה שמישהו במשפחה אינו מתפקד. מודל רפואת המשפחה הוא תלת-מימדי: ביו, פסיכוטי וסוציאלי. בשנות לימודינו הוכשרנו להתמודד עם מצבים כאלה. - איך אתה מתעדכן בכל החידושים בעולם הרפואה? ישנו ידע בסיסי ואני נדרש לעקוב בעיקר אחר החידושים השונים. אגב, מאז התפתחות האינטרנט החומר הרפואי הינו גלוי. כשם שאני יכול לקרוא בו, גם כל אדם ולקוח יכול לקרוא זאת. כלומר, אתה נתקל יותר ויותר בלקוחות בעלי ידע והתמצאות, ואינך יכול סתם כך לפטור אותם במילים שלא יבינו. כאשר מוצגת בפניי בעיה שאינה מוכרת, אני מתחיל לקרוא חומר ומתייעץ עם רופאים מומחים, כדי לגבש פתרון אופטימלי. תחום ההתמחות העיקרי שלי היא הסכרת ובקשר לכך גם בעיות של לחץ-דם גבוה והשמנת-יתר. אני מוזמן לכל כנס שמתקיים בנושא ומסוגל לתת תשובות ברמה החוסכת את הצורך לשלוח חברים החוצה.

רפואה מונעת

 - איך מתרשם ממרפאת בית-אלפא, ואיזו מערכת יחסים אתה יוצר עם הציבור? תמיד אמרתי שהדוגמא הטובה ביותר לרפואת משפחה הם הקיבוצים ומרפאות הקיבוצים. הצוות המקומי הוא מקצועי, נמרץ, קשוב ואיכפתי. אני סומך עליו במאה אחוז. אנו עובדים כצוות, תוך בשיתוף פעולה טוב ויעיל: אני לומד מהן דברים רבים והן לומדות ממני דברים אחרים. כך צריכה להתנהל המערכת. - שמתי לב שהשתתפת בהלווייתו של דור אליוט ז"ל. האם זה חלק מסגנון עבודתך עם הקהילה? כן, זה בהחלט הסגנון שלי. את דור הכרתי כבר בתחילת עבודתי. לפני שנתיים עברנו במשפחתי מקרה דומה, והבחור במשפחתי נפטר בתוך שישה חודשים. במקרה ההוא הייתי קרוב משפחה ורופא. אני זוכר שבשלב מסוים נסעתי לת"א אל המשפחה, ואמרתי להם: "די, מספיק, עד כמה?". הם אמרו לי: "חיכינו שמישהו כמוך יבוא לומר זאת". עזרנו במרפאה למשפחה במאבקה, הרגשתי חלק מהקיבוץ, ובתוכי הייתי בתוך קונפליקט, שהרי ידעתי עד כמה לא רבים הסיכויים. אגב, תכננתי להשתתף גם באזכרה, אך לא אוכל להגיע לכאן בתאריך הזה. - האם יש תוכניות שאתה רוצה להנהיג ולפתח לגבי הציבור בקיבוץ? הרפואה המודרנית שמה דגש על מה שנקרא: רפואה מונעת ראשונית. אני מתכוון לקדם מספר נושאים, למשל: • השמנת יתר אצל ילדים, תופעה שבארה"ב היא בבחינת מגפה ובארץ היא קיימת במימדים גדולים מדיי. חשוב לטפל בכך עוד כשהילדים קטנים, באמצעות תוכניות הדרכה להורים ובמוסדות החינוך, בטרם מתפתחות מכך מחלות נוספות. אגב, גם על כך יש שפע חומר באינטרנט. • בדיקות ממוגרפיה אצל נשים בגילים מסוימים, כדי לגלות מוקדם חשש לסרטן השד. בטווח הגילים שקבענו, כל הנשים אכן עוברות את הבדיקה באופן קבוע. • אנו עובדים על נושא של דם סמוי בצואה, ופנינו לרבים להשתתף בבדיקה, וחלקם אכן נענו. המשותף לכל אלה, ולעוד בדיקות, היא הגברת המודעות בקרב אנשים בריאים, תוך מאמץ לגילוי מוקדם של מחלה, דבר המגביר את הסיכוי להתמודד איתה, אם וכאשר תתגלה.

פעיל במרצ

- אתה ערבי במדינת ישראל, משתייך למיעוט שיש לו בעיות רבות. אולי לך אין בעיות כאלה, אבל איך אתה רואה את בעיית המיעוט הערבי במדינה? אני מאמין קודם כל ובעיקר בשותפות, כי כולנו נמשיך לחיות כאן ביחד. הנושא עליו שאלת בלט מאוד בימי האינתיפדה השנייה ומאורעות אוקטובר 2000. באזור אותו אני מנהל, הכולל מספר כפרים ערביים, עובדים בצוות שבעה יהודים ועשרה ערבים. ערב אחד צלצל אליי המזכיר היהודי והודיע כי לא יופיע לעבודה ביום הבא. שאלתי מדוע, והוא ענה כי זו ההוראה שנתן קצין הביטחון לעובדים היהודים. אמרתי מיד: "לא יקום ולא יהיה! אם יש לך בעיה, אבוא בעצמי לקחת אותך לעבודה. איני מסכים, שהרי אם יש מקום בטוח באותם ימים, זו המרפאה בזלפה, ואני בטוח שלא תיפגעו". עברתי בטלפון את כל העובדים. למחרת אספתי כמה ברכבי והיו שניים שבכל זאת סירבו. נכון שהיה בכך סיכון מסוים, אבל זו הייתה לדעתי הדרך היחידה לשמור על ריקמת היחסים שנבנתה אצלנו בעמל רב, ולצאת מהמשבר ללא פגיעה. לפני כשנתיים נכנסתי לפוליטיקה והתמודדתי במסגרת מפלגת מרץ על המקום השביעי ברשימה לכנסת, אך לא הצלחתי לעבור את הפאנל השני. כשעליתי לנאום השתמשתי במושגים מעולם הרפואה: כדי לשמור על המשך הדו-קיום, יש לבצע השתלה של ריקמה בריאה שתאחד את שני הגורמים, היהודים והערבים. בפועל, יש להכין תוכניות עבודה ולהשקיע עבודה, כי מעצמו הדבר לא יבוא. לא סתם בחרתי במרצ. היו אליי פניות רבות של פוליטיקאים ערבים, בהם אחמד טיבי, עזמי בישארה ועוד. עם כולם אני מדבר ומטיח בהם דברים קשים על סגנון פעולתם, המיועד להגביר פופולריות ולהבטיח את בחירתם הבאה, אך אינו מסייע לפתרון שום בעיה בהווה. האזור שלנו הינו בעל אינטראקציה ייחודית, והיחסים הטובים בין מרכיבי האוכלוסיה נשמרים לאורך שנים. הכפר שלנו, למשל, צמוד למרחביות, אנו עוברים דרכם מדי יום, הם באים אלינו, ורבים מאנשי עפולה נמצאים בכפר מדי יום. הפערים ביחסם של משרדי הממשלה הם עצומים. למשל בנושא המשכנתא יש הבדל ניכר בין יהודים לערבים והנימוק לכך הוא עניין השירות בצבא. לי, אגב, לא הייתה בעיה לשרת בצבא, ובשלב מסוים אף הצעתי עצמי להשתלם כקצין רפואה ולשרת בצבא. אמרו לי שהדבר בלתי אפשרי, משום שאי אפשר להקפיץ אותי ישירות ועליי לעבור כל המסלול. קיימים פערים עצומים בחינוך. ממש בושה וחרפה כיצד משרד החינוך מתייחס לנושא בכפרים הערבים. לאחרונה עלה על הפרק המשבר ברשויות הערביות. אני מתקשה להבין כיצד משרד הפנים מוכן לקבל את הגירעונות הענקיים שנצברו ברשויות הערביות. הכפר שלי משתייך למועצה אזורית בשם "נוף הגליל" הכוללת ארבעה כפרים שלא נכללו במועצות הקיימות: נין, דחי, מיסר (ליד עי-דור) וסולם. בשנים הראשונות ניהל אותה יהודי מחדרה, רפי מימרן שמו, וקידם נושאים רבים. ראש המועצה הנוכחי אינו מקדם כלום. מה עדיף? למרות שאני חבר מועצה בכפר, אני מוכן שתהיה ועדה קרואה, העיקר שתזיז דברים למען התושבים! * * * * * - מה אתה מאחל לעצמך בקריירה שלך? כאשר עברתי מבחן לקראת התמנותי למנהל אזור, שאלו אותי: "מה השאיפה שלך לאחר שתמלא את התפקיד הזה?", עניתי: "להיות מנכ"ל קופת-חולים!". שאלו: "איך תעשה זאת?". עניתי: "אפלס את דרכי, אבל לא ארמוס בדרך אף אחד".

כתב: מיכאל

הוסף תגובה

קוד אבטחה
רענן