כבר לא הארץ הנידחת

עפרה ועוזי בהט ביקרו לאחרונה בסין, בטיול מאורגן ("למופת") שארך 19 ימים, התפעלו מהערים הגדולות ("שנחאי היא כמו מנהטן, רק יותר יפה!"), מהמופעים התרבותיים, מאתרי התיירות (כמו החיילים מטרקוטה), נדהמו מהחומה וכמעט הלכו לאיבוד בין המיליונים הזורמים כל העת ממקום למקום.

נדמה כי סין הינה הלהיט התורן השנה בקרב חברי בית-אלפא המטיילים בחו"ל. עד לפני כמה שנים נחשבה סין לארץ לא מטוילת, אך מאז נפתחה הארץ לתיירים, המוכנים להשקיע סכום נאה בהגעה לסין (טיסה די יקרה), אך אינם מוכנים לוותר על האתרים המדהימים ועל צפייה מקרוב בקצב הפיתוח המדהים המתחולל במדינה הגדולה בעולם.

עוזי: תיירות החוץ אינה מרכיב חשוב בשיקול הסיני, אלא דווקא תיירות הפנים. זו מדינה כה גדולה, שמספיק שמיליוני סינים ייסעו לבקר בערים הגדולות, כדי שתיווצר תנועת תיירות עצומה. בשל המרחקים העצומים, מתפתחת תנועת מטוסים פנימית ענפה, נסללות אוטוסטרדות (בקצב מהיר, שאיננו מכירים כמותו) ומסילות. בצד אלה מתפתחים בתי מלון. תיירות החוץ, הבטלה בשישים, נהנית מכל אלה.

על קצב הפיתוח יכולנו ללמוד מהמדריכה שלנו. במספר מקומות לא ביקרה שנתיים, וטענה כי ממש אינה מכירה את המקומות, עד-כדי-כך השתנו.

עפרה: סין מלאה באתרים מרשימים. אנחנו התמקדנו בשני אזורים: סצ'ואן ויונאן. ביקרנו באתר "חיילי טרקוטה", שהתגלה במקרה ע"י איכר שחפר בשדהו. כך התגלה קבר קיסרי, שכלל אלפי "חיילים", עשויים חימר, בגודל של אדם (סיני), וכן סוסים ומרכבות, שהקיסר הסיני ביקש לכלול בחלקת הקבר שלו כדי לפאר עצמו.

עוזי: הערים הגדולות – שנגחאי (הגדולה ביותר) ובייג'ינג (הבירה, לשעבר פקין) – הן ערים גדולות ומרשימות. אני טוען ששנחאי היא מעין ניו-יורק, רק יותר יפה. הרחובות מאוד רחבים, גורדי השחקים אינם כה צפופים, ובשעות מסוימות הרחבות מתמלאים במיליוני סינים, הנוסעים במכוניות, וספות (הכלי הזה הופך לכלי התחבורה האישי הנפוץ בערים ובכפרים) ואופניים. זו תמונה מרהיבה.

עפרה: מבחינה ארגונית, הטיול דפק "עשר", והיה תיאום מצוין בין כל המרכיבים. ביצענו תשע טיסות פנים(!) כדי להתגבר על בעיית המרחקים וכדי לא לבזבז זמן בנסיעות. בכל מקום ואתר חיכה מדריך מקומי והמדריכה הצמודה הוסיפה מידע בזמן הנסיעות.

הטיול היה קשה פיזית, הרגליים והברכיים בקושי החזיקו מעמד, משום שביקור במוזיאונים שוחק אותם, כידוע, וכך גם הטיפוס על החומה (והירידה) והביקור במקדשים (אתה מסיים אחד ועובר לבא אחריו, והעניין אינו נגמר...).

עוזי: הכפרים מהווים ניגוד לתמונה המצטיירת בערים. העוני זועק ואתה רואה איכרים קוצרים אורז במגל. נעשתה רפורמה אגררית וכל איכר קיבל את משבצת השטח שלו, ממנו יתקיים. אין מיכון, משום שעדיף לשלטונות שהעבודה תתבצע בידיים, מאשר להשקיע במיכון וליצור מצב של אבטלה.

אי אפשר להתעלם מכך שמדובר בארץ לא דמוקרטית, שעדיין נהוג בה עונש המוות. אכזרית במיוחד ההוראה לא ללדת ילד שני במשפחה, ומי שעובר על כך נענש קשות.

מדריכה מקומית סיפרה לנו כי יש לה ילדה בת שמונה, ואם תלד עוד אחת יפטרו אותה ממקצוע ההוראה. עם זאת, נוצרת נכונות במקרים מסוימים לאפשר לידת ילד שני...

עפרה: ביקרנו כמובן ב"עיר האסורה", בבייג'ין, שהיא מתחם של ארמונות ומקדשים, שרק לקיסרים ובני משפחותיהם מותר היה להיכנס.

מאוד התרשמתי מרמת המופעים התרבותיים שבהם צפינו: אופרה בסינית; מופע של שירה ונגינה בכלים עתיקים; מופע אקרובטיקה מדהים (התפעלנו מההתעופפות באוויר, ממש עוצרת נשימה); מופע קונג-פו (ביצוע מושלם של אמנות לחימה). בעיניי כל אלה היו משיאי בטיול.

האוכל בסין הוא סיפור, משום שאינך יודע איזה בשר יגישו לך, ומי שהחליט לאור זאת להיות צמחוני, בקושי מצא מה לאכול. במסעדות יושבים כמה אנשים סביב השולחן, ומגישים את האוכל במרוכז בכלי גדול מסתובב. לא מגישים לחם ואין מאכלי חלב. מסקנה: כדאי מדי פעם לנסות למצוא מזללה בסגנון מערבי...

עוזי: כמו כל התיירים, הסתובבנו קצת בשווקים. המוכרות עושות מאמצים עצומים למכור ומתנהל מו"מ מעניין על המחיר, שמתחיל בשמיים ומסתיים בזיל הזול... אם הבטת למוכרת בעיניים, היא כבר לא תרפה ממך, תלך אחריך ותנדנד – עד שתקנה, לא חשוב מה. אחד המוצרים הנפוצים בשוק הן חולצות עליהן מוטבע הלוגו - ביג'ין 2008, לקראת האולימפיאדה.

ההוצאות השוטפות בסין נמוכות (עדיין!) והן מאזנות את תקציב הטיול.

עפרה: עוזי לקח עימו לטיול את חלילו והשתמש בו מספר פעמים בדרך מעניינת. באחד הימים נכנסנו למקדש ושמענו מספר נשים סיניות שרות תפילה. הקשבנו לשירתן היפה וכאשר יצאנו מיהר עוזי לשחזר את התווים ובעת הנסיעה באוטובוס ניגן את הלחן ששמענו אך לפני זמן קצר, וכול חברי הקבוצה הצטרפו בשמחה.

במקום אחר, בעת שטיילנו במערת נטיפים מקסימה, התגנב עוזי מאחורי אחד העמודים והחל לנגן להנאתו, כאשר המוזיקה משלימה למטיילים את החוויה.

עוזי: כאשר הגענו לסין התחלתי לחפש את ה"שני סינים עם כינור גדול, שהלכו ופטפטו וקשקשו בקול גדול", אבל הסתבר שיש להם תרבות משהו-משהו. ואת השיר הידוע: "תה ואורז יש בסין, בארץ הנידחת", שינינו – לארץ מתפתחת...  

* * * * *

נתונים מעניינים:

שטח: 9,6 מיליון קמ"ר (רביעית בעולם).

אוכלוסיה: 1,3 מיליארד (ראשונה בעולם).

תל"ג לנפש: 7,260 $ לשנה (נמוך יחסית).

כלכלה: חברה ב-8G, בזכות קצב הפיתוח המהיר (10% בשנה) והעודף המסחרי המדהים.

אבטלה: 4% בעיר; 8% בכפרים.

היסטוריה: ב-1949 הסתיימה מלחמת האזרחים בנצחון הקומוניסטים ומאו הפך לשליט; הלאומנים, בראשות צ'אן קאיי-שק, נמלטו לפורמוזה (טייוואן).

לסיום, כל המכיר את סגולותיה של עפרה, יודע כי בעת שכל המטיילים עולים לאוטובוס ומחפשים תנומה, היא שולפת את היומן הסודי וממהרת להעלות בו רשמים, לפני שתשכח.

כך הסכימה עפרה לתת לנו לפרסום את רשמיה מהביקור בסין, כפי שכתבה למסיבת הסיום שערכו משתתפי הקבוצה והרי הוא לפניכם:

הפעם נפל הפור בנסיעה
לטייל ולבקר בסין הגדולה.
מדינה ענקית ובה רבע מאוכלוסיית העולם,
דבר שכלל אינו נתפס במוחו של אדם.
עבר עלום אפף תמיד את ארצות המזרח הרחוקות
ולא הרבה ידענו ולמדנו על הנעשה שם בשנים האחרונות.
בעבר – סגדנו וקידשנו את המשטר הקומוניסטי-סוציאליסטי,
עד שהתפקחנו מהמשטר הסטליניסטי...
מלכים, צארים וקיסרים – בהרבה ארצות,
תמיד העלו בי הדרת כבוד וסיפורים של סרטים ואגדות.
והנה אנו בסין – מטיילים, נוסעים, הולכים, קונים, צוחקים ומתבדחים:
"העיר האסורה", החומה הגדולה, חיילי טרקוטה, פאגודות, מקדשים וקברים,
פסל בודהא, פאנדות, דרקונים, צבים, פרפרים, נחשים, סוסים ופילים,
"יער האבנים", הרים מחודדים וגבוהים, נהרות ענקיים, שווקי פרחים,
ובכלל, בלי סוף שווקים שיש בהם כל מה שרוצים...
איך אפשר לזכור את כל מה שרואים?
סצ'ואן ויונאן, שיאן, לישאן, איימי שאן ולישיאנג,
בייג'ין, דאלי, שנחאי, קונמינג וגווילין.
מקומות וערים עם מיליוני אנשים, בני מיעוטים, באזורים שונים.
איך מנהלים מדינה ענקית שכזאת,
עם הבדלים שונים באזורים ובתרבויות?
בקשר למאכלים הסינים – קשה לנו להתרגל, כיהודים
ובכל זאת אכלנו ואהבנו (לא כולנו...) את הבשרים, הירקות, המאפים והמרקים
ואפילו נהנינו מכל הדברים הללו, המוזרים והזזים...
מתרשמים מסין המתפתחת – מהבנייה המהירה של ערים ואוטוסטרדות.
מדינה שהיא כבר מעצמה – בתעשיה, בבנייה ובתרבות,
ומצד שני, רואים איך הכפריים מעבדים בעבודת ידיים את השדות...
ראינו מופעים נפלאים: אופרה, מוזיקה, שירה, אקרובטיקה, תלבושות -
איזה יופי ושלימות של תנועות!
הקניות הן חלק מהטיול והחוויות
וכנראה שלא פסחנו על הרבה חנויות, לשמחת הקונות והמוכרות -
שרצות אחרינו ואינן מרפות.
לא נשכח את המסאג'ים, בידיים וברגליים,
בידי סינים חביבים – הדופקים, מכים, מושכים ומעסים...
הייתה לנו מדריכה, אשת ארגון מנוסה – ושמה שרה,
שהובילה, הדריכה והסבירה – בסדר, דאגה והבנה.
המטיילים היו מרוצים והתנהגו לפי כל הכללים,
אף כי לפעמים היו איחורים, אבל אלה הם החיים בטיולים,
כאשר מתפזרים במקומות שונים וצריך להתאסף במקומות שנקבעים,
ויש לקחת זאת בחשבון, כאשר יוצאים עם קבוצת מטיילים.
בקשר לכל האנשים שהשתתפו – היכרנו אנשים חדשים וחביבים
וזה היה החלק המוצלח בטיול, כאשר כבר נוצרו קשרים,
ועכשיו כבר מסדרים פגישה לכל המשתתפים!
וכל יתר החוויות והסיפורים, ייאמרו וייכתבו באלבומים ובספרים...
וגם כי ההיסטוריה של סין – כל כך ארוכה, רבת תהפוכות, מלחמות ובעיות,
שכדאי להגיע לארץ הזאת, כדי לראות, ללמוד, להרגיש ולחוות!

עפרה בהט