מאבק על ערכים

אהרון ארז הוביל את השינוי בקיבוץ ובאופן טבעי הוזעק כעת לסייע למינהלת השינוי בעבודתה. איך רואה אהרון את החלטת הקיבוץ לפני שנה וחצי? מה היה רוצה לשנות ולשפר במודל שהתקבל? שיחה עם אדם המעריך את תפיסת עולמם של רבים מחברי בית-אלפא ומאמין ביכולתו של הקיבוץ לשפר את המודל, תוך שמירה על ערכים וצביון. הוביל את השינוי בקיבוץ ובאופן טבעי הוזעק כעת לסייע למינהלת השינוי בעבודתה. איך רואה אהרון את החלטת הקיבוץ לפני שנה וחצי? מה היה רוצה לשנות ולשפר במודל שהתקבל? שיחה עם אדם המעריך את תפיסת עולמם של רבים מחברי בית-אלפא ומאמין ביכולתו של הקיבוץ לשפר את המודל, תוך שמירה על ערכים וצביון.

- בוא נחזור שנה וחצי לאחור, כאשר המודל התקבל ברוב מכריע - מה באמת חשבת? האם ראית כבר אז ליקויים? מה חשבת שיצטרכו לשפר עם הזמן?
קיוויתי שהמודל יחזיק כמה שיותר זמן. למרות שבמהות שלו הוא סוג של "רשת ביטחון", הרי שבניגוד לקיבוצים רבים הוא שומר בהחלט על ערכים, שנתפסו ע"י חברים רבים כחשובים ביותר.
קיוויתי שהכול יחזיק מעמד, אך לצערי היו כמה "באגים" שלא קשורים למודל, אלא למימוש מרכיבים מסוימים בתוכו, כמו למשל טיפול בהיבטים של העסקה ופיטורים. האופן שדברים כאלה התרחשו, שיבשו קצת את האימון בחוזקו של המודל.
באופן כללי זהו מודל טוב, שיחזיק שנים, ובכל שנה תתקיים בחינה מחדש, כפי שהדבר נעשה בימים אלה. ההחלטה תהיה לא רק על בסיס של מאבקי כוח, אלא גם תוך ויכוח על ערכים. אני מקווה שקיבוץ בית-אלפא ידע לשמור על צביונו.

יתרונו של השינוי ה"רך"
- לא סוד הוא שבעת ההצעה לא כולם שלטו בפרטי המודל. שאלתי אחר-כך לא מעט אנשים לסיבה להצבעתם, ומהתשובות למדתי שהיו הרבה נימוקים שאינם קשורים למודל עצמו. בזמנו הגדרנו את המודל כ"שינוי רך", האם הוא התקבל בקיבוצים נוספים?

עיקרי השינוי שנעשה כאן הם:

  • מינון נמוך של הפרטות.
  • שמירה על פעילויות ציבוריות, יחסית בעלות גבוהה.
  • פערים קטנים בהכנסות החברים.

נושא "רמת החיים המוסכמת" – למעשה, "רשת הביטחון" - כאן הוא אוטומטי וניתן לחבר אם עמד בתנאים שנקבעו. בקיבוצים רבים אחרים, אדם שאינו מגיע למינימום, צריך לבקש השלמה. זה הבדל עצום. יש הבדל בין אמירה לפיה אדם שקיים חובותיו זכאי בזכות לקבל קיום הוגן, לבין אדם העושה כמיטב יכולתו, אך צריך לבוא ולבקש, משום שהדבר אינו מובן מאליו. בכך אתם שונים מאחרים.
קיים שוני באופן הטיפול בחברים בעלי צרכים מיוחדים; בחשיבות שאתם רואים בשמירה על התרבות והנוי. אמנם, במחיר יקר מכפי שצריך, אך יש בכך אמירה ציבורית.
ישנם קיבוצים עשירים מאוד שעשו "מודל קשה", הכולל הפרטות מלאות, אך "מרופד" בפנסיה גבוהה ובקופות-גמל בגובה מענק עזיבה. לכם אין אפשרות כזו.
יצאתם למודל ללא עודפים כספיים גדולים, עם פנסיה לא מספקת, ועדיין אתם מקפידים לשמור על מאפיינים חברתיים.
עובדה שלמרות שאתם נמצאים באזור לא במיוחד אטרקטיבי, הרי שלאחר שסיימתם להכין את הפתרון, ישנה כאן קבוצה של צעירים שרוצה להתיישב במקום, מה שאומר שכיישוב המקום כן אטרקטיבי. כשהמודל יתפתח, יכול להיות שירצו להצטרף לקיבוץ עצמו. כמו שהוא עכשיו, המודל מכביד על המחשבה להצטרף, אבל אם יתפתח, קרי: תצליחו לשמור על ערבות הדדית וגם תאפשרו לאנשים ליהנות מפירות עמלם כמעט במלואם – אני מאמין שהקיבוץ והמקום יהפכו לאטרקטיביים.

נדרשה שנה כדי באמת להבין את המודל
- אתה משתתף בישיבות המינהלת (אגב, אנחנו כנראה הקיבוץ היחידי שהשינוי התקבל והצוות לא התפרק וממשיך לעבוד בעידוד חברים רבים), מה אתה מאבחן כאשר אתה שומע את קשת הדעות?
דיברנו קודם על מי הבין ומי לא הבין את פרטי המודל. אני יכול לומר לך בביטחון, שגם חלק מחברי צוות השינוי שידעו את הטקסט, ידעו בתיאוריה אבל לא ממש הבינו, כי עוד לא חוו את החיים על-פי השינוי.
השנה שעברה מאז הפעלת המודל, שימשה הזדמנות לכל חברי הצוות להבין באמת "כיצד הדבר פועל". לכן הצוות הוא הגוף הנכון לעסוק בהתאמות. לצוות יש תמיכה ציבורית, סומכים עליו שיציע הצעות הבוחנות גם את עולם הערכים ולא רק להסתכל על התקציב.
מבחינת הציבור חשוב שהצוות הזה ינהל את סבב התיקונים הראשון, וישתתף בתכנון תקציב הקהילה הראשון.
מבין הקיבוצים שאני מכיר מקרוב, בית-אלפא הוא אחד היחידים שבו הוויכוח הערכי היה בשיעור גבוה במיוחד, חזק יותר מכל שיקול אחר. ברוב הקיבוצים, עיקר המהלך הוא קרב על אינטרסים בין קבוצות אוכלוסיה. באופן אישי, הרגשתי כאן טוב יותר מאשר בקיבוצים שבהם התנהלו מאבקים על אינטרסים וזנחו כמעט לגמרי כל ערכים.

קשת דעות עם מכנה משותף
-        אני מעריך כי ישנן היום שלוש דעות בקשר להמשך השינוי: אחת המבקשת לדאוג שהמודל יעבוד ללא שינוי במשך כמה שנים ולא להיכנע ללחצים; ישנה גישה האומרת העמקת ההפרטות והקטנת המסים; ישנה גישת אמצע האומרת הקטנת המסים בצורה מתונה והדרגתית והוספת הפרטות, אך בשום אופן לא הפרטת כל תחומי חיינו. איך עושים משהו שכולם יהיו קצת מרוצים וקצת לא מרוצים, בלי לשנות את המודל?
אני לא רואה הבדלים גדולים, למעט מי שמתנגד לערבות ההדדית המוצגת במודל וטוען כי מי שאין לו או שמרוויח מעט – יחיה מהמעט, ללא רשת ביטחון. אגב, לא שמעתי בישיבות אמירות כאלה, למרות שיש להניח כי קיימים חברים שזה רצונם.
הוויכוח הוא על תיזמון וקצב. אין בבית-אלפא פערים עצומים. גם אדם שמשכורתו גבוהה מאוד, הינו שותף להוצאות הקהילה. אין אצלכם אנשים כמו מנכ"לי "אוסם" ו"תנובה". יש כאן אנשים המתפרנסים היטב, אך לא הון עתק, והפערים אינם מנקרי עיניים.
נכון, למספר אנשים יש יותר, אבל כך היה תמיד אצלכם: לאנשים היה יותר בגין ירושות, אך לא הודות לעבודה. הוספתם את האופציה של פרנסה, אך לגבי האופציות האחרות לא נאבקתם עד כה, משום שלא היו לכם כלים. האנשים האלה מגיעים לכך הודות לכשרון ולידע שלהם, והם אינם גוזלים דבר מיתר החברים. הם תורמים תרומה מאוד משמעותית לקופה הציבורית.
יש ויכוח על מינון ועל משאבים. מכיוון שמשאביכם מוגבלים, הדרך הנכונה היא לשפר ולייעל עוד את מערכות הקהילה. עדיין קיימים סיבסודים במערכות שונות שחובה לצמצם אותם, בלי שהדבר יפגע באופן ניכר בחיי הקהילה. ישנן כמה משרות שאפשר לצמצם וכמה עיסוקים שאפשר להשקיע בהם פחות. צריך להעביר עוד אחריות לידי החברים.
כל השאלה היא מה מהירות הפסיעות, אני חושב שאפשר להרחיב את הפסיעות.
גם אלה שאצה להם הדרך רוצים לראות התקדמות לכיוון שנתפס בעיניהם כנכון. לדעתי אם יראו התקדמות - יהיו שותפים; אם יחשבו שישנה תקיעות – "ישברו את הכלים".
חלק מהחברים שהצביעו בעד המודל – למרות שאולי לא ממש רצו בו – עשו זאת מתוך הבנה ציבורית שאסור "לכבות את האור בקצה המנהרה".
אני חושב שבגדול ישנן הסכמות והוויכוח הוא על הקצב, כאשר טבעם של צעירים שאצה להם הדרך ואילו המבוגרים מבינים שהחיים יכולים להתנהל קצת יותר לאט.

יספיק רוב רגיל
- כאשר יגובשו ההצעות ויחל הדיון הציבורי לגביהן, תעלה בוודאי שאלת הרוב הנדרש. מי שמתנגד ידרוש באופן טבעי רוב מיוחס, בידיעה שלא קל להשיגו, ואולי כדי לטרפד את המהלך, מה שייצור "עריצות של המיעוט".
יכול להיות, אך הדמוקרטיה בעיניי היא כלי שבא לשרת את רצון הרוב. כדאי לעיין בפסק-דין שניתן בתביעה של חבר קיבוץ איילת-השחר נגד אופן קבלת השינוי בקיבוצו. השופטת אמרה כי נכון אמנם שהמהלך לא בוצע בדיוק על-פי הנוהל הנדרש, אבל העובדה שבלטה בהצבעה היא שהרוב רוצה בכך באופן ברור, ועל כן תאשר זאת.
ההצבעה ההיסטורית אצלכם על קבלת השינוי הוכיחה כי בית-אלפא בסופו של דבר מתייחסת לתוכן ולמהות, ולא לפרוצדורה.
לדעתי, ההצעות שיובאו הינן בתחום תקציב הקהילה ולא שינוי של המודל, ויעשה שגיאה אדם שינסה להתווכח עליהן דרך נוהל ולא במהות. כל עוד לא פוגעים בדברים המהותיים המופיעים בחוברת – בעיקר שמירה על ערבות הדדית ודברים ציבוריים – צריך שהרוב יהיה גדול וראוי, אך לא מיוחס.
מיסוי היא החלטה פרקטית, שיש לדון עליה בכל שנה. אם נקטין את השימושים, הפרט יפוצה בכסף, ע"י הורדת המסים.
בדיוני הצוות אין מדברים על שינוי המודל, אלא על ביצוע תיקוני תקציב והתנהלות, לכן איני חושש מויכוח על הנוהל.

נביא החלטה חכמה והוגנת
- השאלה הגדולה בה התלבטנו לפני שנה וחצי היא – איך לשכנע את הציבור? מהי "נוסחת הקסם" שתשכנע את הציבור שלנו שהדבר חשוב והכרחי?
אין נוסחת קסם, אלא עבודת שכנוע קשה, כפי שהפעיל הצוות לאורך עבודתו. גם עכשיו קיימת קבוצת אנשים שעושה עבודה קשה: לומדת נושאים, בודקת נתונים ומגבשת הצעות, תוך הסתכלות רחבה ולקיחת גורמים רבים בחשבון. אין תחליף לכך.
נבוא לציבור עם הצעה חכמה והוגנת שתשמור על ערכים. לכן אני מאמין שאפשר יהיה להעבירה, גם אם יהיו ויכוחים. זו צריכה להיות הצעה לתועלת כולם, ולא לטובת קבוצה ספציפית בלבד. לכן תהיה הצעה להקטין את מס הקהילה, שמשמעותה הגדלת רמת החיים לכל משפחה.
חובה עלינו לוודא שלא תהיה פגיעה בציבור כלשהו, ואם בכל זאת יהיה אדם אחד שייפגע, יש לטפל בו ולעזור לו באופן אישי. נשתדל לפעול נכון ובאופן מושכל.
אסור להתעלם מההישגים שהביאה שינוי כבר בשנה הראשונה: הקיבוץ הקטין את ההוצאה הציבורית בצורה מרשימה, והגדיל את התפרנסות החברים בצורה מדהימה! המושג "כל אחד לפי יכולתו" קיבל משמעות חדשה – כנראה שכל אחד באמת מתחיל לעשות לפי יכולתו האמיתית. ובמקביל, לא פגענו ב"כל אחד לפי צרכיו".

לשמור על איזון בין המגמות
- איך אתה רואה את תפקידך, כאשר אתה שותף לנו בפעם שנייה?
תפקידי לסייע בגיבוש הצעות השומרות על איזון בין שתי המגמות העיקריות: הקטנת העלויות הציבוריות (עליה לוחץ בצדק רכז הקהילה) ושמירה על "רוח הדברים", עליה מקפיד הצוות.
מהות ההחלטה היא להגיע לאיזון בין שתי המגמות. תפקידי לעזור לנסח את ההצעה באופן שאפשר יהיה להביאה בפני הציבור ולשכנעו לתמוך בה.
ידוע כי אין החלטה טובה, אלא אם הציבור מסכים לה. בלי תמיכת והסכמת הציבור, אין לה ערך.
הספקתי להכיר את חברי בית-אלפא ואת הלכי מחשבתם של רבים ואני מעריך כי אוכל לתרום לגיבוש הצעה שבה יתמוך רוב משמעותי.

 "אבני דרך"

אהרון ארז, למי שאינו זוכר, הוא חבר קיבוץ הסוללים והבעלים של חברת "אבני דרך", המעורבת במהלכי שינוי וחשיבה אסטרטגית בקיבוצים רבים.
אנשים מטעם החברה משמשים מנהלי משאבי-אנוש במספר קיבוצים באזור ובעמק הירדן.
כך הכרנו את הדס דניאלי ילין, יד ימינו של אהרון, הפועלת בקיבוצים רבים וגם אצלנו הייתה מעורבת במהלכים רבים; את רינת פיין,  מעין-חרוד איחוד, העוסקת במשאבי-אנוש; איטל זלצר מועסקת על-ידי החברה ומשמשת מנהלת משאבי אנוש בעין-חרוד מאוחד.
החברה מפעילה מערכות פנימיות בקיבוצים שונים (למשל: עין-שמר, דליה ואחרים) המסייעות להתנהל על-פי יעדים ובהערכת עובדים.
החברה מעורבת בהדרכת קורסים להכשרת דירקטורים בקיבוצים.
החברה מפעילה תהליכים של חשיבה אסטרטגית בקיבוצים שיש בהם מפעלי תעשיה, ענפי חקלאות ועיסוק בבעיות של משאבי קרקע ומים.
החברה מפעילה את הקורס לניהול משאבי-אנוש המתקיים בחיפה מטעם המכללה למינהל.
אהרון: כדאי לדעת שבקיבוצים בהם אנו מסייעים בהעברת תהליכי שינוי, אנו מנצלים את הידע שרכשנו בבית-אלפא, והוא עוזר לנו לא מעט.



כתב: מיכאל